כל כך מתבישת בגאוה שלי.

שלום לשואלת היקרה!

התלבטתי אם לפתוח בפניה הזו את תשובתי, או אולי לכתוב: "שלום ללוחמת היקרה". כשקראתי את דברייך הבנתי שאני ניצב מול אחת הלוחמות הקשוחות ביותר שיש לקב"ה בצבאו עלי אדמות. אין לי ספק שהוכשרת כמו שצריך, ואני מבין מדברייך שאת עושה עבודה מצוינת: את נלחמת. ולכן, לא רק שה´ אוהב אותך כמו שאת, הוא גם גאה בך על המלחמות שלך, כמו שמפקד סיירת גאה בלוחמים הכי "פייטרים" שלו. אלא שקצת הסתבכת, וצריך בעז"ה לפתור לך את הפלונטר.

קודם כל, ברור לכל מי שיש לו שכל בקודקודו שאת לא גאוותנית, ואוכיח את זה בצורה שלא משתמעת לשתי פנים.
אדם גאוותן, הוא אדם שבטוח שהוא הכי טוב ופשוט אין.. אין עליו בעולם כלל. לכן, אדם כזה צריך להיות מאוהב בעצמו ברמות שלא תתוארנה. ואילו את אומרת שאת שונאת את עצמך. על זה נאמר בבגרויות: מש"ל (מה שצריך להוכיח).

שנית, אני לא יודע מה איתך אבל אני בן אדם, ואדם הוא יצור מורכב, שיש בתוכו שני כוחות´ מרכזיים. חלק נמוך יותר, וחלק גבוה יותר (בתניא זה נקרא נפש בהמית ונפש אלוקית). החלק הנמוך שבי, כשמו כן הוא, אוהב דברים נמוכים והם גורמים לו חיוּת, ולכן מטבע הדברים הוא נמשך אליהם. זה טבעי, זה אומר שאני אדם. התפקיד שלי כיהודי, הוא להילחם (כמו שאת עושה יפה מאוד!) לדחות את טענותיו ולהבין שבאמת זה נחמד אבל זה חלק מאוד נמוך, והשאיפה שלי היא התרכזות בדברים הגבוהים שלי בנפש, בתור בן של מלך מלכי המלכים בכבודו ובעצמו.
גם גאוה היא תאוה (ר´ נחמן מכנה אותה "תאווה שחוץ לגוף"), וכמו שאנחנו לא משתגעים כשמתעורר לנו רצון לעוגת שוקולד עם קצפת, אין לנו סיבה להשתגע גם במקרה שלך. פשוט ללמוד לקבל את עצמך, את שני החלקים האלו שבך מבלי לוותר על המלחמה כאמור. עכשיו רק נותר להבין איך באה לידי ביטוי המלחמה?

או, אז זה החידוש. אין שום איסור מן התורה או מדברי חכמים, להיות בעלת מידות טובות. אין גם איסור להתנדב בכל מיני ארגונים, וגם לא ידוע לי על מידת חסידות שלא להדריך או לא לעשות מעשי חסד אחרים. אז מה אסור? אסור לי לנכס את זה לעצמי. אסור לי לומר שזה כוחי ועוצם ידי, אלא שצריכה להיות מושרשת בי ההבנה ש[ה´ יתברך נתן לי בחסדיו את כל הכוחות החיוביים האלו]. וכך, עם כל מחמאה באה תודה לבורא עולם. עם כל הוקרה, מגיעה הפנייה ליצרן בחיוך ובשמחה בלי שום עצבים.
למה הדבר דומה? לאדם שקיבל 100 שקל לחלק לצדקה, ולמחרת מסתובב מבסוט שתרם 100 שקל. לאחר מכן קיבל מיהודי עשיר 1000 שקל לחלק לצדקה, ולמחרת פניו מאירות מרוב גאווה והחזה מנופח כי תרם 1000 שקל. ברור לנו שאדם כזה הוא שוטה שבשוטים.
כך את צריכה לשדר לחלק שבך שמתעורר שנקרא גאווה, ולומר לו: ["זה לא אתה, זה הוא, אז תעשה לו כבוד, פושטק!"]

ראוי לציין שככל שיכנסו התובנות האלו לראשך וללבך, ההמאבק כבר לא יהיה כל כל עקוב מדם, כפי שאת מתארת. תהיה יותר הרמוניה, ושמחה, כיון שגם היצר הרע "יבין את המקום שלו" והמאבקים יהפכו להיות הרבה יותר קטנים ודקים, ויסחטו ממך הרבה פחות כוחות נפש.

ועוד דבר חשוב,שלא תעלה לך אפילו לראש מחשבה שה´ אומר על העבודה שלך שהיא לא שווה, כי להגיד את זה, זה ממש גאווה. למה? זה כבר בתשובה אחרת...

מקווה שעזרתי
שמואל
shmuelart@gmail.com