כל אחד וה'תפאורה' שלו

שלום לכותבת היקרה,

את מתארת מציאות לא פשוטה ולא קלה,אך מוכרת בדורנו... בנות רבות מתמודדות עם אותה מציאות. יש פערים בין שנת המדרשה ובין החיים בבית ולפעמים יש מציאות מורכבת יותר איתה צריך להתמודד.
כמה נק´ אותם ארצה לכתוב ואולי משהו מהם יוכל לכוון מעט בדרך.
ראשית,אלו הם הנתונים. כלומר-כל אחד נולד עם ´התפאורה´ שלו,עם ההורים שנשמתו בחרה,(כך אומרים לנו חז"ל) ולא סתם בחרה בהם, אלא בחרה בהם כי הם הכי מתאימים לנשמה הזו בעולם הזה על מנת שתעבור את התיקון שלה ואת השלמתה.
כיבוד הורים דורש מאיתנו הרבה השלמה עם המציאות בלי רצון לשנות אותה כל הזמן. ללמוד לקבל יותר, ללא ביקורתיות. וממילא עם הזמן,כשמרפים ופחות מתנגדים-דברים מתחילים להסתדר על הצד הטוב ביותר.
פחות כעס ושיפוטיות ויותר הבנה וקבלה- כי אלו הם הורי,ובזכותם אני כאן. כל מה שיש לי-ניתן מהם בהרבה אהבה ומסירות.

זו עבודה...עבודה שכולנו נמצאים בה-כל החיים. אך יש שלב של השלמה שכשעוברים אותו-קל יותר.
ב"ה את תבני את ביתך בצורה שתבחרי ושתחפצי. החיים בידייך-תוכלי לנתב אותם לאפיקים שלך,ולעבודת ה´ בה תרצי לצעוד,בדרכך האישית.
היחס שלך לילדיך ולמשפחתך-תלוי בך ובבן זוגך. ובנתיים את עומדת בדילמה-איך לחיות בבית בשלום ובשלווה? בעיני ישנן כמה אופציות:

1.לגור בבית ולנסות להתמודד עם הקיים. למלא את זמנך בדברים שעושים לך טוב ובונים אותך. ללמוד,ללכת לשיעורים,לרקוד,לנגן,להתנדב וכו´... ברגע שעולמך יהיה מלא בדברים בונים,שישמחו אותך ויעניקו לך תוכן ומלאות,הבית יהפך לדבר פחות מרכזי,אך עדיין תהיה לך התמודדות שיכולה להיות בריאה וטובה,ויהיה לך פתח והזדמנות לשפר ולהתקרב קצת להורייך.
2.שווה לשקול אפשרות של יציאה מהבית,לגור עם חברות קרובות/דירה של סבא/סבתא וכו´.. או מגורים בפנימייה בה תדריכי וכו´..
3. לנסות ולנהל שיחה בצורה אמיתית עם ההורים. לשתף אותם בהתלבטות... אני מבינה שניסית,אך אולי לא בדרך הנכונה. אפשר לחשוב יחד מה לומר להם על מנת שהדברים יכנסו פנימה...

ואחרי הכל-
תנשמי עמוק,את אחרי שנה באוירה שונה,יקח קצת זמן ´לנחות´ לעניינים..אבל אל דאגה-
דברים יסתדרו ועם עבודה שלך וסבלנות תוכלי להיבנות מכל זה.
המון הצלחה,
ולכל שאלה/תגובה שהיא את יכולה לכתוב בשמחה ל:
Adigut7@gmail.com
שלך, עדי