שאלה
את המעשה הבא כולנו מכירים ודאי: "מעשה בר' אליעזר בר' צדוק שהיה בא ממגדל גדור מבית רבו והיה רכוב על החמור ומטייל על שפת הנהר ושמח שמחה גדולה והייתה דעתו גסה עליו, מפני שלמד תורה הרבה..."
סליחה שאני לא כותבת את כל הסיפור, אך הנה תזכורת: הוא ראה אדם מכוער ולכן לא ענה לו שלום, ובסופו של דבר גילה כי האדם המכוער הוא בעצם אדם חשוב והתנצל עד עמקי נשמתו.
שאלתי היא - איך יכול להיות שאדם נהיה גאוותן מתוך לימוד תורה?? זה לפחות מה שכתוב בסוף הציטוט שהבאתי. לא אמור להיות לתורה אפקט אחר על האדם?!
תשובה
שלום.
קודם כל אני אתקן טעות קטנה במה שכתבת. לא כתוב שרבי אליעזר גילה שהעומד לפניו הוא אדם חשוב, אלא שאותו אדם אמר לו: "לך לאומן שעשאני", ורבי אליעזר הבין ששגה וביקש את סליחתו. זה לא עקרוני לעצם התשובה, אבל זה חשוב.
אכן, סיפור לא פשוט לפנינו, ובו שתי בעיות: א. השפעת לימוד התורה על האדם. ב. מידותיהם של חז"ל.
לגבי הבעיה הראשונה – אכן יכול להיות אדם שלמד תורה שלא לשמה, ולא עבד באותה עת לתקן את מידותיו על פי הדרכת התורה, ואכן התורה לא השפיעה עליו לטובה.
לימוד התורה אינו אוטומט למידות טובות. שיפור ותיקון המידות הוא עבודה אישית של האדם על עצמו, והתורה היא מורה את הדרך איך ומה לעשות.
לגבי הבעיה השנייה – שאנחנו רואים לפעמים בדברי חז"ל סיפורים שמראים אותם כאנשים כמונו עם חסרונות שונים ומשונים, ומצד שני אנחנו אמונים על היחס אליהם כקדושי עליון. כתוב בספרים שכל תנא שוזכר במשנה היה יכול להחיות מתים. עד כדי כך!
אני חושב שאנחנו צריכים להבין איך להתייחס לחז"ל. הכתוב לקמן הוא על דעתי, ואשמח להארות והערות (מבוססות!). יש שתי רמות התבוננות על חז"ל. ישנה הרמה האנושית וישנה הרמה האלוקית, ואני אסביר: הרמה האנושית היא הרמה אליה הגיע אדם ע"י עבודתו וזיכוך מידותיו, לימוד תורה ותפילה. הרמה האלוקית היא המקום בו נבחר אדם בהשגחת ה´, לשמש צינור להעברת האור האלוקי של התורה אל העולם. גם בעם ישראל אנו רואים את שתי הדרגות האלה: ברמה האנושית יהודי יכול לחטוא, ולקלקל את מידותיו, ולגרום נזק רב. מצד שני – "ועמך כולם צדיקים". מצד הבחירה האלוקית ישראל קדושים תמיד "בני בכורי ישראל". ישנו משפט של ר´ נחמן: "כי מי שיודע גדולתם של ישראל, וגודל צדקותם ורוחניותם, יודע שאין חטא שייך להם, כלל כלל לא" (הציטוט לא מדויק).
מצד אחד – חז"ל הם בני אדם, עם טעויות ונפילות, עם חזרה בתשובה שלמה על כל פגם וקלקול, עם מידות שזקוקות לזיכוך. למשל – מסופר במשנה על יחסו המשפיל של רבן גמליאל לרבי יהושע, שבעקבותיו אף הדיחו חכמים את רבן גמליאל מתפקיד הנשיאות! מסופר בכמה מקומות שרבי אליעזר כעס מאוד על חכמים שנידו אותו בעקבות סיפור תנורו של עכנאי, עד שלפני מותו קילל את רבי עקיבא (שהיה תלמידו, ונשלח ע"י חכמים לספר לו על נידויו) שתהיה מיתתו קשה משל כולם. מצד שני – חז"ל הם הצינור הטהור שדרכו קיבלנו את התורה. לולא חז"ל לא הייתה בידינו תורה! מצד זה קדושתם של חז"ל היא מושלמת ונצחית! זו אינה קדושה רגילה של כל יהודי, זו קדושה מיוחדת שאין אנחנו יכולים להבין בדעתנו את גודל עומקה. זו קדושה מעין קדושת משה רבנו ועזרא הסופר!
אשר על כן – אל לנו להתפלא על סיפורים כאלה, ואגב – באותו סיפור מסופר כיצד ביקש רבי אליעזר את סליחת אותו האיש בפני כל אנשי העיר, ואף דרש ברבים על גודלה של הענווה בפני כל אדם, כך שגם מסיפור זה אנו לומדים מידות טובות ואת מעלת החזרה בתשובה ובקשת הסליחה. סיפורים אלו באו ללמד אותנו איך מתקנים את מידותינו, בתקווה שאכן כך נעשה.
כל טוב,
דוד
davideinat@gmail.com