שאלה
יעקב אבינו השיב לרחל, אשר באה אליו בתחנונים : "הבה לי בנים ואם אין מתה אנוכי", באומרו התחת אלוקים אני אשר מנעתי ממך פרי בטן?"
על כך ספג ביקורת מחז"ל "וכי כך עונים את המועקות?".
חז"ל נשארו בתמיה על יעקב אך הם לא מספקים הדרכה חיובית איך כן לענות את המועקות.
האם הרב יוכל להנחות אותי מהי הדרך הנכונה לענות את המועקות?
כיצד לייצר תחושת שותפות אמיתית עם צערה ומכאובה של האשה.
אם יעקב אבינו נכשל בכך כנראה שהנסיון קשה וצריך לברור בזהירות את הדרך אשר יש לצעוד בה פן נווקש גם אנו.
תשובה
שלום וברכה,
ניתן למצוא את התשובה הנכונה אצל יצחק אבינו שגם כן סבל מבעיית עקרות. הכתוב מתאר את התגובה:
וַיֶּעְתַּר יִצְחָק לַיקֹוָק לְנֹכַח אִשְׁתּוֹ כִּי עֲקָרָה הִוא וַיֵּעָתֶר לוֹ יְקֹוָק וַתַּהַר רִבְקָה אִשְׁתּוֹ: בראשית פרק כה
רש"י על המילה לנוכח אשתו מסביר:
זה עומד בזוית זו ומתפלל, וזו עומדת בזוית זו ומתפללת:
השלב הראשון הוא אכן יצירת תחושה של שותפות אמיתי עם צערה ומכאובה, בדיבור סימפתי ומכיל.
השלב השני הוא שותפות גורל אמיתית כאשר יצחק מתפלל לנוכח אשתו ופועל איתה יחדיו על מנת להצליח להביא פרי בטן. גם כיום, נשים עוברות תהליכי הפריה קשים ומלאי סבל כאשר על הבעל לנסות להיות שותף ככל האפשר, בהשקעת זמן, בהשקעת אנרגיה בתחזוק הבית וכדו'.
השלב השלישי הוא נאמנות מוחלטת כאשר הפרשנים מסבירים שיצחק לא רצה לקחת על פניה אישה אחרת. לאמור, חובה להעניק לאישה תחושת בטחון של אהבה שאיננה תלויה בדבר ושותפות גורל. חלק מצערן של העקרות הוא החשש שמא הבעל אינו אוהב אותן יותר וכי הן פגומות בעיניו. לכן, הכרחי על מנת ליצור את השותפות הרצויה להעניק את אותו בטחון ואהבה שאיננה תלויה בדבר.
בשולי הדברים יש להוסיף כי אכן מדובר בניסיון קשה. ככלל היכולת להכיל מצוקה של מישהו אחר בצורה אמיתית ואותנטית היא ניסיון קשה ומאתגר. כולנו נופלים פעמים רבות כאשר איננו מספיק ערים למצוקות ולקשיים של האחר ומזלזלים בתחושותיו. מי ייתן ונזכה ללמוד מניסיונו של יעקב אבינו ונצליח להאיר פנים וליצור שותפות עם מי שבמצוקה.
בברכה,
אביאל
דברי תורה לפרשת השבוע
החלק הכי טוב בשולחן השבת שלכם: רעיונות קצרים, עמוקים ונגישים על פרשת השבוע היישר לתיבת המייל שלכם