כיצד מבקשים סליחה מההורים, כשאתה הצודק?

שלום שואלת יקרה...
מצטער על הזמן ועל תקופת ההמתנה, כל העסק הטכני עוד די חדש בשבילי, ומסתבר שכמו בכל דבר בחיים גם כאן יש תקופת לימוד.
למרות שראש השנה ויו"כ עברו כבר, עדיין נראה לי שיש דברים שנשארים אקטואליים גם לשאר ימות השנה, ככה שהתשובה איננה תקפה לזמן זה או אחר אלא לחיים בכלל.
אני לא מכיר אותך, ואף על פי כן תרשי לי לומר לך שניכרת הרגישות ויותר מזה עמקות המחשבה מהשאלה שלך.
את רבה עם ההורים שלך וזה מציק לך, מתסכל ויותר מזה כואב.
בנוסף הבנתי שחשוב לך לקיים את עבודת ה´ שלך, לא מתוך ´מצוות אנשים מלומדה´ אלא מתוך הבנה אמיתית והתחברות בבחינת להפוך את התורה לתורת חיים ואשרייך על כך.
אולי אפשר לנסח את השאלה שלך בצורה מעט שונה:
איך אפשר לבקש סליחה מההורים ובכדי שהשאלה תהיה אקטואלית לשאר הזמן, ´איך אפשר לקיים מצוות כיבוד הורים כשלפעמים הלב ממש ´מתפוצץ´ לו, בפנים והדבר האחרון שבא לנו לעשות זה לכבד אותם´.
חשבת פעם מה הסיבה שבתפילה אנחנו אומרים כל בוקר כחלק מברכות השחר:
"אלו דברים שאדם אוכל פירותיהם בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא..." ומיד ממשיכים ואומרים ואילו הן: "כיבוד הורים...".
כלומר, כיבוד הורים ראשון, מבין כל הדברים שמוזכרים שם, ´הכנסת כלה´ ו´לויית המת´ ´עיון תפילה´ וכו´ עדיין שמו חכמים את כיבוד הורים ראשון, חשבת פעם למה?
כי כנראה שגם חז"ל ידעו עד כמה המצווה הזו קשה ומתוסבכת ועד כמה אדם צריך לעבוד על המידות שלו בצורה תדירה ותכופה בכדי שיצליח לקיים מצווה זו.
ואלו הן דברי השולחן ערוך סימן קמג:
עד היכן מוראם? היה הבן לבוש חמודות ויושב בראש הקהל, ובאו אביו או אמו וקרעו את בגדיו והכוהו על ראשו וירקו בפניו, לא יכלים אותם ולא יצער בפניהם ולא יכעס כנגדם, אלא ישתוק ויירא מן מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא שציווה בכך.
קשה, נכון? לא כל כך מובן והאמת גם לא כל כך נעים, אבל דווקא בגלל זה המצווה הזו שווה כל כך הרבה.
עכשיו, למרות שאני לא פסיכולוג נראה לי שיכול להיות שהמתיחות בבית נובעת בעיקר בגלל חוסר תשומת לב שבגללה כל צד (וחשוב לי להזכיר שעדיין ההורים שלך קודמים כי את מחוייבת בכבודם ולא הפוך) טיפס על העץ ופתאום שכחנו בכלל איך זה התחיל ואם היינו חושבים קצת יותר אז בטוח שהדברים היו יכולים להראות אחרת.
תסכימי איתי שאין אדם שבעולם שאוהב אותך יותר מאשר ההורים שלך, הרי שכשחברה שלך קונה לך משהו שלפי דעתך הוא קצת מוגזם והיא ממש לא הייתה צריכה התגובה הספונטנית שלך תהיה: "שיו, משוגעת אחת, לא היית צריכה" ולמה?
כי את לא לקחת את זה כמשהו מובן מאליו והיא לא חייבת לך כלום.
אז הנה אחד מהדברים האלה, הקטנים שמרוב שהם פשוטים אנחנו שכחנו אותם כבר:
גם ההורים שלנו לא חייבים לנו כלום, בטח לא מגיל 18 וגם עד גיל 18 לפי החוק הם עושים הרבה הרבה יותר ממה שהם צריכים.
אז מתי שאת מרגישה שהלב מתחיל לכעוס והדם מתחיל לעלות למעלה, כי מה זאת אומרת ומי הם חושבים לעצמם, תקחי קצת אוויר ותחשבי על כל מה שהם הביאו לך לא כי הם היו חייבים אלא כי ככה הם רצו ולא, זה ממש לא מובן מאליו.
אני בטוח שאם תבואי אליהם ותגידי להם בצורה נעימה שאת ממש לא רוצה לריב איתם אלא להפך, כל הסיטואציה הזו כואבת לך, ואת באמת אוהבת אותם ולא קשור בכלל יו"כ, לכבד את ההורים צריך תמיד ועדיף מתוך הזדהות אמיתית עם הרעיון ומתוך הבנה שזה הדבר הכי בריא ונומרלי שבעולם.
אז אחרי שתעשי את זה, נראה לי מאוד פשוט שלאט לאט הם ישמעו גם את הצד שלך מה עוד, שישנה הלכה שאומרת שבעבר, כאשר באו שני בעלי דינים לבית דין, היה עליהם ללבוש את אותו סוג של בגד בכדי שדעת הבית דין לא תטה לכאן או לכאן.
אז מה נגיד אנחנו, שקצת יותר קטנים לעניין הזה מהבית-דין, בטוח שגם הדיעה שלנו קצת משוחדת, כלומר אולי ההורים שלנו קצת ´ישנים´ ולא ממש מבינים בדברים החדישים אבל אין תחליף לניסיון חיים ודברים שאת רואה היום בצורה מסויימת ראית לפני כמה שנים בצורה אחרת וסביר להניח שתראי בעוד כמה שנים בצורה שונה.
תנסי להיכנס קצת לראש שלהם ולהבין את השיקולים והמניעים שלהם.
נקודה נוספת:
תהפכי לך את הניסיון הזה למנוף, מקפצה אדירה.
קשה לך? בלתי אפשרי?
מצויין!!
זה רק מראה לך כמה מחזיקים ממך בשמיים וכמה כוחות נפש יש לך, וכנראה שהגיע הזמן להוציא אותם מהכוח אל הפועל וכמו כל דבר בחיים, גם כאן, כשרוחשים משהו חדש הוא עולה ואין דבר שעולה יותר מאשר שבירת המידות כמו שר´ ישראל סלנטר אמר:
הרבה יותר קשה לשבור מידה אחת או להחלישה מאשר לסיים את הש"ס כולו.
הקב"ה אוהב אותנו, אין לו עניין להכשיל אותנו.
אם הוא הביא לך את הנסיון הזה,אז כבר לפני כן נטמנו בך הזרעים להצלחה ולהתמודדות הישירה איתו.
לכי על המצווה הזו מתוך אמונה ובלי חשש ומתוך ידיעה שאחרי שתקיימי אותה, תהפכי לאט לאט למישהי אחרת ותעמדי בדרגה גבוה הרבה יותר.
והנקודה האחרונה:
לא לשכוח להתפלל על זה.
כמו על כל דבר אחר בחיים, גם כאן אנחנו צריכים המון המון סייעתא דשמייא, שהקב"ה באמת ייתן בלב שלך ושל ההורים שלך את הרוגע וההבנה להקשיב אחד לשני ולהבין שכל הדברים אין בהם ממש אלא מקורם אך ורק בחוסר תשומת לב.
מקווה שעזרתי ואם לא הבנתי משהו את מוזמנת להבהיר שוב.
אבינועם,
avinoam811@gmail.com