שאלה
לרב שלום רב רציתי לברר כמה דברים לגבי חבישת כיפה.
אני יודע שלפי ההלכה בימינו חייבים לחבוש כיפה כל היום אך לגביי הדברים שאני רושם למטה האם הם נכונים או לא?
המהרש"ל, שחי ופעל בזמנו של ר' יוסף קארו במאה ה-16, סבור כי אין כל בסיס הלכתי לחבישת כיסוי ראש לגבר; בתשובה לשאלה על המנהג לכסות את הראש בשעת עשיית דבר קדושה, ענה מהרש"ל: "אין אני יודע איסור לברך בלא כיסוי". הוא סבור כי רב הונא פעל מתוך מידת חסידות, שאינה מחייבת את כלל הציבור.מסקנתו שרק כאשר אדם עוסק בדבר קדושה (כמו תפילה), עליו לכסות ראשו (ואף זאת ממידת חסידות), אך אין חובה לכסות הראש במצבים אחרים.
1.האם המאמר שלמעלה נכון?
2.האם המהרש"ל בעצמו חבש כיסוי ראש? (ציור שלו עם כיפה זה לא מספיק כי אפשר לערוך ציור כזה)
הגאון מווילנה, הגר"א, שחי במאה ה-18, פסק כי כיסוי ראש הוא רק ממידת הקדושים העוסקים בעבודת ה'
1.האם הפסיקה של הגר"א אכן כפי שרשמתי למעלה?
2.האם הגר"א בעצמו חבש כיסוי ראש? (ציור שלו עם כיפה זה לא מספיק כי אפשר לערוך ציור כזה)
פוסק ההלכה הרב יוסף קאפח אמר בתשובה לשאלה, שאין כל בסיס הלכתי לחבישת כיסוי ראש, אלא שחבישת כיסוי ראש ראויה ומכבדת את האדם.
1.האם מאמר זה נכון לגביי פוסק ההלכה ברב יוסף קאפח?
2.אין צורך בשאלה לגביי הכיסוי ראש לגביו!
נהוג בקרב היהדות האורתודוקסית לטשטש את חידושו של המנהג, וכך נפוצים שם לדוגמה איורים המציירים דמויות מקראיות כשכיפה לראשם אף על פי שיש בכך אנכרוניזם.
ושאלה כללית יותר האם אכן לפי ידיעתך נעשתה עריכה של ציוריהם של גדולים שונים כאשר הוסיפו להם כיסוי ראש כפי שציינתי למעלה?
מקווה אכן לקבל תשובות מדוייקות ככל האפשר ומודה בכל אופן על הבדיקה ועל החזרת התשובה..
תשובה
שלום
הנחות היסוד של השאלה אינן נכונות.
מבחינת ההלכה, חבישת הכיפה [התחילה כמנהג חסידות,] שחלק מהחכמים הקפידו שלא ללכת ארבע אמות ללא כיסוי ראש, כדי להתעורר ליראת שמיים. [במשך הזמן התפשט המנהג בכל ישראל, עד שיצא מגדר מנהג חסידות והפך להיות מנהג מחייב], שלא לילך יותר מד' אמות ללא כיסוי ראש. ומנהג חסידות שלא לילך אפילו פחות מארבע אמות בלי כיפה (מ"א או"ח ב, ו).
מבחינת ההלכה אכן ישנן שתי רמות בחיוב הכיפה.
ההליכה עם כיפה במשך היום כולו, יסודה במנהג חסידות, כפי שמובא בתלמוד (קידושין לא, א), שרב הונא בריה דרב יהושע הקפיד שלא ללכת ארבע אמות ללא כיסוי ראש. ובמשך הזמן התפשט מנהג חסידות זה והפך למנהג קבוע.
אולם בעת שנכנסים לבית הכנסת או כשמזכירים שם שמיים ופסוקים, ישנו חיוב מדברי חכמים לכסות את הראש. המקור הראשון לכך נזכר במסכת סופרים (יד, טו), שם מוזכרת דעה שאסור להזכיר שם שמיים ללא כיסוי ראש, ורבנו ירוחם, שהיה אחד מגדולי הראשונים, פסק כך להלכה. וכן בשעה שנכנסים לבית הכנסת, כתבו הראשונים (כל בו בשם הרב פרץ) שישנו חיוב לכסות את הראש, ושיש למחות ביד מי שנכנס לבית הכנסת בראש מגולה. וכך פסק ה'שולחן-ערוך' (או"ח צא, ג).
דוגמא שתבליט את ההבדל שבין שתי הרמות הללו. אדם שכיפתו נפלה ועפה, יכול בדיעבד לכסות את ראשו בידו וללכת, ואין הוא נחשב כמי שהלך ארבע אמות בלא כיסוי ראש; אבל אם הוא רוצה להתפלל או לומר פסוקים או להיכנס לבית הכנסת, מאחר שישנו חיוב לכסות את הראש, לא יועיל שיכסה את ראשו בידו, שאין הגוף מכסה את עצמו, ורק אם חבירו יניח את ידו על ראשו ייחשב הדבר לכיסוי (שו"ע או"ח צא, ד, מ"ב י; מ"ב ו, יא-יב).
לסיכום: אמנם היה טוב שכולם ינהגו את מנהג החסידות ויחבשו כיפה במשך כל היום, אולם גם מי שאינו נוהג כך, יש לעודד אותו לחבוש כיפה לפחות בשעה שהוא מצטט פסוקים או מברך או כשהוא נכנס לבית הכנסת.
הדברים מפורסמים וידועים וממילא אין צורך בעריכת תמונות וכו'. ולהרחבה ומקור התשובה ראה בספר פניני הלכה מאת הרב אליעזר מלמד שליט"א באתר ישיבה
http://www.yeshiva.org.il/midrash/shiur.asp?id=10966
בברכה אייל משה
דברי תורה לפרשת השבוע
החלק הכי טוב בשולחן השבת שלכם: רעיונות קצרים, עמוקים ונגישים על פרשת השבוע היישר לתיבת המייל שלכם