שאלה
שלום, ותודה מראש על המענה.
שאלתי בעניין כיסוי ראש.
אני בת 22, נשואה כשנה וחצי וב"ה אנו מצפים לילדינו הראשון.
מאז שהתחתנו, אני מוצאת את עצמי במאבק יום- יומי בעניין כיסוי הראש. אני זוכרת שלפני החתונה היה לי ברור שאכסה את ראשי - אז לא הבנתי עד כמה גדולה ההתמודדות הזאת...
בהתחלה כיסיתי את כל שערותי ממש, והרגשתי שזה פשוט לא אני, הרגשתי חנוקה, ושמתי לב שבשביל "לאזן" את התחושות האלה התחלתי ללכת עם חולצות קצרות יותר משהלכתי כדי להרגיש שאני לא כל כך מכוסה. אני לא אהבתי את ההרגשה אז חזרתי לשלושת- רבעי ובמקום התחלתי לגלות "גולגול" מחוץ למטפחת (כמו שדתיות רבות כל כך עושות היום).
אני לא שלמה עם עם עצמי, וכשאני רואה חברות עם כיסוי ראש מלא, שלא מרגישות שזה קושי בשבילן, אני כמעט מקנאה על האופן בו הן זוכות לקיים את המצווה ללא הרהורים וצער מיותר.
ועניין נוסף הוא שנהיה בעז"ה משפחה בקרוב וברור שחשוב לי שילדי יתרגלו למראה אמם מכוסת שיער... כמו כן, כיסוי הראש חשוב גם כן לאישי.
חבל שבהדרכת כלות לא מתייחסים כלל לנושא הזה...
אשמח לכל תשובה שתאיר מעט את עיני.
ימים טובים!
תשובה
שלום
אני מבין לליבך. אכן ראוי להעריך אותך מאד על המאמץ הרב הנפשי והיום יומי, בשינוי הלבוש והאוירה. הלבטים שלך מעידים על יראת שמיים יחד עם חיפוש לבוש שיבטא נכון את זהותך האישית.
לכן כדאי שתקפידי על שורת הדין, ובגבולות הגזרה שלה עשי כרצונך ולבשי מה שמבטא ואף מעצב את זהותך.
את היד כסי כדין, עד לאחר המרפק מעט, או לפחות עד המרפק.
את השיער תוכלי לכסות ברובו, ולהוציא מעט מכל הצדדים, ברוחב שתי אצבעות בערך. כמובן המחמירה לכסות יותר תבוא עליה ברכה, אך גם כך מותר. וכשתחושי יותר בנוח, תוכלי להחמיר אם תרצי.
להוציא את כל הצמה זו דעה שלא ראוי לסמוך עליה למעשה לענ"ד.
אכן חשוב שהבית יהיה על אדני הצניעות ויראת השם. יראת השם היא גם השמחה האישית שלך, תחושת הנוחות שלך עם זהותך ולבושך, והזוגיות הבריאה.
לכן חשוב שתקפידי על איזון נכון ואפשרי בין ההלכה לכתחילה לבין הצורך האישי.
אינך יודעת מה עובר בראשן של חברותייך, יתכן שגם להן קשה, וגם אם לא, יתכן שהן בלבטים בנושאים אחרים החשובים להן לא פחות.
חזקי ואמצי, המשיכי ברצון לבנות בית בריא ושמח עם יראת שמיים.
כל טוב