שאלה
לכבוד הרב שלום!
לצערי אני מרגיש שההורים שלי אבדו את שמחת החיים בכלל ואת האהבה אחד לשניה בפרט. זה לא התחיל מהיום אבל הישכלתי לדבר על כך רק עכשיו. אני מדבר על תקופה של שנים.
זה פוגע בי אישית מאוד שאבא שלך הוא לא אדם שאפשר לדבר איתו ולצחוק איתו ולהעביר איתו חוויות. הכל כלכך קר וחשוך ועצוב שלפעמים פשוט נמאס לי לחיות במחיצת אנשים כאלה ולפעמים נמאס לחיות בכלל. אסור לשמוח ולחייך וכאלו שהחיים זה הדבר הכי גרוע שיש. לא רק נפשית נפגעתי אלא גם אמונית. פתאום צצו שאלות כגון "מי אמר שיש אלוקים ?" וכדו'
אני בחור ישיבה בן 24 ולצערי החתונה לא נראית
באופק ברור לי שגם אני אשם בכך אבל אני חושב שבמשפחה בריאה הכל היה נראה אחרת ובטח היה נותן לי חשק לרוץ ולעסוק במצוה כה חשובה.
תודה רבה וסליחה על אריכות הדברים.
תשובה
קצת קשה לי להגיב בלי להכיר כראוי את נפשות המדוברות גם לא כתבת בדיוק מה אתה שואל. לכן אומר כמה הערות שעלו לי כשקראתי את דבריך ואולי הם קצת יעזרו.
נראה לי שיש כאן שתי בעיות שונות: אחת היא הבעיה של הוריך והשניה היא הבעיה שלך. וגם אתה רמזת לכך בסוף דבריך, אלא שאמרת שאם המצב המשפחתי היה בריא יותר היה לך קל יותר להתמודד. זה אכן נכון. יותר קל להתמודד כאשר יש תמיכה ושלוה בבית. אבל אתה אינך ילד קטן. אתה כבר צריך להיות מסוגל להתמודד בעצמך עם קשיים חולשות ומשברים. לכל אחד בחיים ניתנו הנסיונות שלו – כל אחד לפי כחותיו הקב"ה נותן לו את הנסיונות שמתאימים לו. ולכן אתה חייב להבין שביכולתך להתמודד ולנצח.
עליך לחזור לשמוח ולחייך – ולהתמודד. אם יש לך שאלות אמוניות, שב לברר אותן עם ספרים, חברים או רב קרוב שיוכל להבין ללבך. אבל העיקר אל תאשים אחרים אלא חשוב על פתרונות.
ולענין חתונה, לא הבנתי אם אתה כבר יוצא או לא. אבל העיקר הוא בלי לחץ. להתחיל לצאת ולהכיר, ולזרום עם זה בטבעיות בלי לחץ, ואז יש לקוות שהדברים יסתדרו גם בכיוון הזה.
בברכה
אפי קיציס
דברי תורה לפרשת השבוע
החלק הכי טוב בשולחן השבת שלכם: רעיונות קצרים, עמוקים ונגישים על פרשת השבוע היישר לתיבת המייל שלכם