שאלה
כבוד הרב, שלום.
יש לי בעיה שמציקה לי מאוד: בזמן האחרון אני לא מרגישה את הכוונה בתפילה שלי. אני מאמינה באלוהים בלב שלם, מזדהה עם המילים וחשה צורך עמוק להתפלל, אבל בפועל אני מרגישה כאילו אני מקריאה את התפילה. אני רוצה באמת לדבר אל אלוהים, ולכן ניסיתי להסתכל על העולם, שממחיש לי שוב ושוב את גדולתו ונוכחותו של הבורא - אבל תמיד אני חושבת שאני מעט מזויפת, לא יודעת בדיוק למה.
"תפילה ללא כוונה - כגוף ללא נשמה" ; "איזוהי עבודה שבלב - זו תפילה". איך ארגיש שאני משוחחת עם אלוהים באמת, ושהתפילה שלי לא לריק?
תשובה
שלום
תפילתך אינה לריק – זה ודאי!! תפילתך פועלת בנתיבים סמויים מן העין, אלא שאינך חשה זאת. לכן, כפי שמבואר ב
ספר התניא, (פכ"ח כמדומני), מחשבותייך נובעות מן הצד הבהמי שבך (לשון בעל התניא), בעוד שכוונותייך החיוביות נובעות מהצד האלוקי שבך, ונחוץ להגביר את הצד האלוקי על הצד הבהמי, וע"י כך לא תחושי שאת מזייפת או מזוייפת.
שלום
אייל קרים
דברי תורה לפרשת השבוע
החלק הכי טוב בשולחן השבת שלכם: רעיונות קצרים, עמוקים ונגישים על פרשת השבוע היישר לתיבת המייל שלכם