יש לי תחושה שאני מאומצת

בעזרת ה´ יתברך

[שלום לך ילדה יקרה.]

את שואלת שאלה קצרה, אבל מחביאה מבין המילים מטען רב.

לא הסברת האם התחושה הזו היא ספק אמיתי שמנקר בך, או שאת יודעת שהורייך הם הורייך, אבל את מרגישה מופלית לרעה.

בכל אופן- גם אם זהו חשש ממשי, וגם אם זוהי רק תחושה שלך-
זוהי תחושה מאד לא נעימה.
קשה להרגיש שהיחס כלפייך שונה.
וקשה כשכועסים רק עלייך..

הרגשה כזו יכולה להיות קשה עוד יותר בתקופה שבה אנו מגבשים את זהותינו העצמית.

כבני אדם אנו נוטים ללמוד רבות על עצמינו, דרך היחס של אחרים אלינו.
בנוסף אנו באופן אוטומטי בודקים האם היחס כלפינו ´הוגן´, בהשוואה ליחס שנותנים לאלו השוים אלינו במעמדם (אחים , חברים).
זה אך טבעי להשוות,
וזה טבעי להרגיש פחות טוב עם עצמינו כאשר זהו היחס שאנו מקבלים מהבוגרים שבעולמינו.

טבעי? כן.
הגיוני? כן.

רצוי? לא.

אפשר לגבש את זהותנו העצמית בשתי דרכים מרכזיות, בואי נמשיך במילים שכבר השתמשנו:
יש דרך ´טבעית´
ויש דרך ´רצויה´

[טבעי:] - להרגיש באסה כשמבאסים אותנו. עצבנים כשמעצבנים אותנו. ולחוצים כשמלחיצים אותנו.
טבעי זה להימשך ולהיגרר אחרי מה שהם עשו לי , והם גרמו לי, ובכלל זה לגמרי אשמתם.
טבעי זה גם להשוות, להרגיש קטנים, לראות שרק לי עושים, ולהתאכזב בלי סוף, וכמובן- להרגיש פשוט דפוק.

כל זה טבעי.
מובן ומקובל ואנחנו לא מזלזלים חלילה בתחושות.

[רצוי:] - רצוי זה להיות אדם בוחר, אדם שלא מכתיב את התחושות שלו ביחס למישהו או משהו.
רצוי זה חיזוק עולם פנימי על ידי פיתוח כשרונות ותחביבים.
רצוי זה בניית אישיות ותחושה ביחס לעצמי ולעקרונות שלי.

כל זה רצוי.
וזה לא בהכרח קל להגיע לשם.

אני באמת לא יודעת על מה מבוססות תחושתייך.
אני חושבת שבמקרה כמו שאת מתארת את צריכה לשאול את עצמך מספר שאלות ולעשות איזשהו סדר בדברים:

מתי את מרגישה שמפלים אותך לרעה?
האם הכעס באותה הזדמנות, מוצדק או לא?
לבדוק האם באמת כועסים [רק] עלייך?
האם העובדה שכלפייך מופנה יותר כעס, קשורה לשלב בחיים בו את נמצאת- (שלב של גיבוש זהות)?
האם את קשורה לאחייך?
האם היחסים בין האחים מלווים בתחרותיות?
מה רמת התקשורת עם הורייך?
האם את אדם המושפע בקלות מהסביבה?
האם התחושות שלך נתונות לשינויים הקשורים בסביבתך?

שאלות אלו, (ויש עוד במידה ותרצי..), יעזרו לך לחלק רגע את התחושות המעורבבות האלו, לכותרות הגיוניות-

במידה ואת מעלה בחכתך , או בשאלונך, את העובדה שבעצם את מצויה בשיאו של גיל ההתבגרות, והקשר עם הורייך לא משהו כרגע, ואין תקשורת מעבר לכעסים, והיחסים עם אחייך לא קרובים במיוחד, ואת נוטה להיות מושפעת מהסביבה (באופן די טבעי ונורמלי)-
אז הגיוני מאד שתתהלכי בתחושות קשות ולא נעימות.
תחושות, שהגדרנו מקודם כ[טבעיות].
אבל, ביכולתך לעשות סוויצ´ קטן, ולהפך את תחושתייך להיות [רצויות], תחושות שאת בוחרת בהם, תוך הפחתת לחץ ומלחמה עם עצמך ועם הסביבה.
מתוך הבנה שאנו לא רואים את כל התמונה, מרוב שאנו קרובים לעצמינו, וייתכן מאד שהיחס כלפי אחייך אינו שונה, או שהוא שונה כרגע, אבל אם היו בגילך, היו מקבלים את אותו היחס.
מתוך הבנה שהרבה מהכח יכול לבוא מתוכך.
מתוך הבנה שלהרגיש מקופחים ופחות תמיד אפשר, אבל להרגיש טובים ושלימים בזכות עצמינו- זה רצוי ואפשרי.
מתוך הבנה שאת מיוחדת חשובה ורצויה, בלי קשר לכלום ולאף אחד (מעצם היותך נבראת בעולם הזה)
מתוך הבנה שזה ´תקופה וזה עובר´..

ואחרי כל ההבנות והתובנות, על מנת לנהוג בדרך רצויה ולא טבעית- הייתי ממליצה בעיקר לעבוד על עצמך מול עצמך:
[1]. בהפחתת לחצים ומלחמה, מתוך קבלה שזה שלב הגיוני וטבעי.
[2]. ואת אותם האנרגיות שהפחתת ממלחמה- הייתי מפנה פנימה- בהוספת עין טובה על עצמך וחיזוק הטוב שלך והעמידה שלך מול עצמך, ללא קשר למתרחש בסביבתך, וזאת בכל דרך שגורמת לך להגיש יותר טוב, החל מחיזוק תחביבים ועד התבוזזות והקשבה עצמית.

במקרה ואת מעלה בחכתך שבאמת היחס כלפייך, הינו רע יותר באופן מובהק, בהשואה ליחס לאחייך (ואני מדגישה שזה רק אם המצב כזה בבירור)
- הייתי מוסיפה לכל השלבים הקודמים הרבה [מבט אמוני].
הייתי מפסיקה לנסות להבין למה מתנהגים כלפי כך ולא רחרת, והייתי פועלת רק במישור הפנימי. של קבלה של המציאות כנסיון, וחיזוק הרבה עין טובה יכולות וכישורים. כל זאת על מנת לבנות בתוכך כלים, אשר לא יכולים לבוא מבחוץ במציאות חיים כזו, להפך הסביבה מחלישה, ולכן עלייך להתחזק עוד יותר.

במקרה ויש חשש אמיתי שאת מאומצת, שילחי לי מייל אישי לכתובת שאציין.


אני מאמינה שרובנו מתמודדים בצורות אלו או אחרות עם תחושת ´קיפוח´, אני מאמינה שאף שלהרבה עברה המחשבה האם הם מאומצים, אצל רובנו זוהי רק מחשבה חולפת, שאפילו אנו מתקשים להאמין לה.

[אני מאמינה שאם ברצוננו לפעול בחיינו עלינו ללמוד להעביר את עצמינו ממצב ´טבעי´ למצב ´רצוי´.]
קבלת המציאות וחיזוק עצמי, בשילוב אמונה בכל הסיפור הזה- יכולים להפחית ובעז"ה אך להעביר לגמרי את ההרגשה שאת מאומצת.

לא הייתי פוסלת, במידה ואת מרגישה שזה שייך, לדבר עם הורייך על התחושות המלוות אותך.

אני אשמח לשמוע עוד, במידה ותצטרכי.
מאחלת הרבה טוב!
צופיה.
tsofia641@gmail.com