שאלה
כותבת אני עכשיו מעומק הסבל ומכאב.
אני בחורה בת 19 ובעיצומה של שנת שירות ראשונה.
בשלושת השנים האחרונות הדרכתי בסניף "עזרא" בעירי וברוך ה' נקשרתי לחניכותי
וזכיתי לספוג ולקבל רבות.
ישנו בחור בגילי, שהדריך בסניף.
הבחור מאוד מאוד רציני ובעל מידות טובות ויראת שמים גדולה.
בשנה האחרונה, התחילו החברות לטעון שאנו מתאימים, הן מבחינת
השקפת העולם והן מבחינה אישיותית.
אני יודעת ומבינה שמדובר בדיבורים בעלמא ואין כאן כלל עניין רציני
אך לדאבוני הרב, הרגש שבי פועל אחרת לחלוטין :אני מוצאת את עצמי
חושבת עליו הרבה.
מבחינה שכלית וראציונלית אני מבינה היטב שאין שייך כלל קשר רציני
המוביל לחתונה אך מבחינה רגשית העניין שונה לחלוטין.
אני מרגישה אליו רגש חזק אך כל מאמצי הרבים להתגבר עליהם-נוחלים כישלון.
בתחילה חשבתי שמדובר ב'סתם' מחשבות שבטח ובטח יעברו ויחלפו במהרה,
אך ככל שהזמן עובר אינני מצליחה להתנער מהן.
הן תוקפות אותי שוב ושוב למרות מאמצי הרבים להפסיקם.
אני מוצאת את עצמי פעמים רבות פורצת בבכי מרוב תסכול ועצבים על עצמי
ובעיקר מאכזבה.
אני משתדלת כ"כ לשמור על כל גדרי הצניעות ולא להרבות בשיחה עם בנים
ואיך דווקא לי זה קורה??
איך הגעתי למצב כזה?
איך ניתן לרסן את הרגש ולשומרו בבוא היום לבעלי בע"ה??
תודה רבה מראש וסליחה על אורך המכתב
תשובה
בע"ה
שואלת יקרה,
אני מאוד מבינה לליבך, כעת את מאוד טעונה וכביכול מכל כיוון את מאוכזבת.
אבל אל לך להכנס ל"מרה שחורה" בגלל זה. אכן, יש לך סיטואציה שצריך לפתור אותה אבל די ברור שדיכאון, בכי, תסכול ועצבים לא יפתרו את העניין אלא יפעלו ההיפך.
את לא בקשר עם הבחור שכביכול יש לך רגש חזק כלפיו, לכן את מאוכזבת מכיוון אחד ואת לא מאמינה שזה קרה לך, למדריכה, הדמות שצריכה להוביל, להנהיג ולכוון- ושוב את מוצאת את עצמך מאוכזבת מכיוון שני.
ראשית, בואי נוותר על הכעס, האכזבה, התסכול – בעצם היותך אנושית, יש לך יכולת עצומה לעשיה אך כמו כל אדם שחי בעולם הגשמי, את נתקלת בקשיים.
דווקא היהודי, שחי בליווי התחושה של ההשגחה הפרטית, צריך לראות בכל מאורע איך ריבון העולמים מלווה אותו, מנחה אותו ועוזר לו בפועל ממש, בכל עניין קטן כמו גדול. אם אכן תסתכלי על חייך באופן שהכל נעשה לתכלית ומטרה טובה ואמיתית בלבד, גם כשקשה, כואב אזי שתוכלי לחיות בשלום עם עצמך.
לכן, לא בטוח שיש כאן קושי... אולי מדובר דווקא בתהליך שיגרום לך לראות את פני הדברים בצורה שונה, להתקדם בתורה ומצוות.
אבל בינתיים מה עושים עם הרגש??? איפה מניחים אותו??
אני לא מתכוונת לזלזל ברגשותייך, אך למרות שציינת שיש לך רגש חזק כלפי הבחור, אני לא ממש בטוחה שאכן מדובר ברגש אהבה אמיתי ונכון.
אינני מפקפקת בטוהר רגשותייך, אלא שנדמה כפי שעולה מתיאור השאלה שקיים כאן איזה לחץ פסיכולוגי מצד החברה לגרום לך לרצות את הבחור.
בנוסף, רגש אהבה אמיתי בין בני זוג מבוסס על תקשורת של שני אנשים שפיתחו יחד רגשות בתוך מסגרת מסוימת, בתוך מערכת יחסים הדדית.
במצבך, נראה שיש כאן איזושהי צפייה ואכזבה, עודדו אותך לקראת קשר עם הבחור, הלהיבו אותך ואולי בפינה נסתרת בתוך ליבך רצית שזה יקרה אפילו שידעת שכרגע אין הדבר מתאים, בכל זאת, ציפית וחיכית שאכן זה יקרה... ולאחר ש"גילית" שהדבר לא מתורגם למציאות אז התאכזבת ואת וודאי חשה צביטה קטנה בלב... כמו כל אכזבה.
כמעט כל אירוע שאנו מצפים ומחכים שיתרחש, במודע או לא במודע אנו חושבים, מתכננים ומנסים להביא אותו להתרחשות במציאות... המחשבה שלנו משוטטת איך לגרום לכך שבפועל זה יקרה.
ישנן פעמים שאנו מצליחים ופעמים אחרות שלא...(כמובן שהכל מאת ה´ אלא שאנו נוהגים בדרך הטבע)
בפעמים הללו שלא התרחש המאורע לו ציפינו, (לאו דווקא בעניינים ש"בינו לבינה") אנו מתאכזבים וחשים לא טוב...
הדבר יכול לקרות כתוצאה ממבחן, אכזבה מחברים, משפחה, אכזבה מכישלון כלשהו....
אפילו שאנו יודעים מראש שאין סיכוי לקבל 800 בפסיכומטרי אם לא למדנו כראוי, עדיין נתאכזב כי ציפינו...
הנקודה אליה אני חותרת היא: כנראה שאת פשוט מאוכזבת ולא מאוהבת.
האהבה היא רגש עמוק, שמתפתח, תודה לקל הוא אינו רגש סתמי שחשים לאדם בגלל מראה חיצוני, או נתוני פתיחה כאלו או אחרים שנראים לעין.
עד כמה שאת מכירה את הבחור שהדריך בסניף את וודאי לא מכירה אותו לעומק כפי שראוי כדי להתאהב, ולכן לא שייך שיש לך רגש "חזק" כלפיו, ייתכן שיש לך רגש אכזבה שבינך לבינו לא התרחש דבר...
לעומת אהבה, אכזבה היא חולפת אם מבינים מבחינה קוגניטיבית שלא שייך להתאכזב...
אכן, אין לך ממה להתאכזב...40 יום לפני לידתך יצאה בת קול והכריזה: את לפלוני והוא אלייך.
חשבי על זה, יש אדם שנמצא בנקודה כלשהי בעולם המדהים שברא האלוקים, והוא פשוט שלך, ממתין לרגע הנכון בו הוא יפגוש אותך ואת אותו...
אין ממה להתאכזב, להילחץ, העצבים כלל לא שייכים לעניין הזוגיות שהוא כל כולו טוהר, אהבה, שמחה ושותפות.
אם תחליטי למזער את הניפוח של העניין ולראות את הדבר כפשוט, ייתכן שהבחור שהדריך בסניף אינו עבורך וייתכן הפוך... העיקר הוא שכשיגיע זמנך להינשא ב"ה תפגשי את זיווגך האמיתי, אכן בדרך קורים מאורעות שונים שגורמים לנו לחשוב הנה פגשתי אותו, סוף סוף!!
אבל הם מתבררים כטעות...
שורה תחתונה את אינך צריכה להתאכזב מעצמך, השליטה על הרגש נעשית כמו כל פעולה של וויסות.
אין שוני בשליטה על רגש או מחשבות או שליטה על הרגלים ומידות...
הרגש אמנם הוא פנימי, עמוק, תחושה שמתחוללת בקירבנו עד שלפעמים נדמה שהרגש מתפשטת בכל אבר ואבר.
אבל אם מעוניינים לשלוט עליו, צריך פשוט להרגיל את עצמנו וכמו בכל הרגל חדש, בהתחלה זה קשה ואח"כ קל יותר..
נניח שאדם מנסה לא להתרגש בהרצאה מול בני אדם ונכון לרגע זה, הוא מאבד את המילים כשהוא עומד בבמה מול אלף איש, ליבו פועם והוא מזיע מה יעשה??
יאמן את עצמו, יגרום לעצמו להבין שהוא שולט על הכוחות שלו, המחשבות שלו, הרגשות שלו, ובכלל הוא יכול לתפעל את גופו שלו!!!!!!
הקב"ה נותן לנו כוחות להתמודד עם כל מאורע שקורה לנו, לכן יקירתי את יכולה להתגבר על התחושות שלך, ברגע שאת חשה מאוכזבת מעצמך, את צריכה לחשוב שלא די באנחות אלא צריך לעשות מעשים בפועל והאנחה היא הקדמה לעשיה...
כדי לשלוט על הרגש, הרגילי את עצמך לא להתרגש יתר על המידה בחברת אנשים מסוימים פשוט כי לא רצוי לפתח רגש רומנטי לכל אדם.
כמובן שצריך להתרגש, להתלהב ממפגש עם בני אדם אבל לא ברמה הזוגית.
רגש אהבה לבן זוג, הוא דבר נשלט שנקנה, אדם בוחר במי להתאהב וגם את יכולה וצריכה להחליט במי, מתי ובאיזה אופן לפתח רגשות...
אני מאמינה שכשם שהרגש החזק הגיע מהר, דינו לנעלם מהר בחזרה.
עם אימון נכון של המחשבות והראייה שאת שולטת עליהן ולא להפך את יכולה לשלוט על כל המערכת הפנימית שלך.
כמובן שכשרוצים עזרה בגשמיות צריך להוסיף ברוחניות ולכן אולי תחליטי לומר איזה פרק תהילים כל יום שיהיה כתוספת להצלחה במשימה.
אין לי ספק שאת ב"ה תצליחי אם תרצי באמת, אין לך דבר העומד בפני הרצון וב"ה יש לך רצון.
אשמח לשמוע את תגובתך,
בשורות טובות.
אירית ג´ולי אליה.
iritjully@walla.com