יש אלטרנטיבה להתנתקות?

שלום לך.
השאלה הזו, האם יש אלטרנטיבה, היא שאלה שנשאלת בהרבה מקומות, בהרבה סיטואציות, והיא אכן שאלה חשובה.
אבל יש לי שאלה על השאלה - ומה אם אין אלטרנטיבה?
כמובן, כשאין שום ברירה אחרת אז אין מה לעשות, אבל אנחנו שוכחים לפעמים שיש אלטרנטיבה אחת שהיא פשוטה מאוד ואף אחד לא מזכיר אותה – להמשיך כמו שעשינו עד עכשיו.
אני לא מרחיב בנושא אלא מצרף תשובה שכתבתי בעבר בנושא ואני מקווה שתעזור. בסדר?

שלום רב! יש לי שאלה שממש מציקה לי כבר הרבה זמן בנוגע ליחסנו לא"י.זה אולי נשמע שולי אבל אני מרגישה שאני ממש לא יכולה להיאבק/להתייחס בשלמות לעניין א"י השלמה,מבלי שאקבל תשובה(אני פונה אליך בעקבות תשובה שנתת בכיפה.)
אני חושבת שהציבור שלנו אולי קובר את הראש באדמה.אנחנו נאבקים למען א"י ונגד מסירת שטחים,ואני מבינה (לא בשלמות,כמובן) את החשיבות של א"י והקשר אליה. אבל אנחנו פשוט מתעלמים בשיטתיות מהעובדה שחיים כאן 2.5 מיליון ערבים (ביש"ע)! אנחנו טוענים שכל שטחי הארץ צריכים להשאר בשליטתנו, ונכון- מוסרית הם שייכים לעמ"י, אבל חיים כאן ערבים ´פלשתינים´ השואפים להגדרה עצמית ומדינה משלהם, ולא נראה שהם הולכים להיעלם מכאן בקרוב! והשאלה היא- האם אנחנו לא צריכים לשאוף לשלום איתם בטווח הארוך,גם במחיר שטחי יש"ע? (בטווח הארוך-כמובן לא להכנע לדרישות טרור וכו´) והרי בהגדרה הנוכחית של דרכנו-שליטה על כל א"י-אנחנו פשוט מתעלמים מהבעיה! אנחנו לא מציעים פתרונות!
ועוד באותו עניין- אני מתנגדת להתנתקות ומבינה את האסון שבהחרבת יישובים יהודיים, אבל אני מרגישה ש´נורא קל לי לדבר´ מרחוק, אני לא חייל שמשרת שם ומסכן את עצמו,אדרבא- כשאני רק מעלה בדעתי את האפשרות שאחי העומד לפני גיוס ילך לשרת שם- אני מתחלחלת וחושבת-אולי כבר עדיף שלא יהיו שם בכלל חיילים שיצטרכו לסכן את עצמם כ"כ! (הורי ומשפחתי,למשל, תומכים בפינוי מהסיבה הנ"ל).
אני מצטערת על אריכות השאלה ומקווה שהיא הובנה. ממש ´שפכתי ת´לב´ ואני מקוה שתוכל להשיב לי, וכמה שיותר מהר.
ורק רציתי להוסיף שאתם באמת עושים עבודת קודש, חיזקו ואימצו
תשובה:
שלום לך.
אקדים ואכתוב שאינני יודע לאיזו תשובה בדיוק את מתכוונת, כך שייתכן שאחזור על עצמי. תסלחי לי?
אם אתמצת את דברייך, את שואלת מה הפיתרון שאנחנו כן מציעים לבעיה ומוסיפה לשאול מתוך עמדה רגשית מי אמר שנוכחות צה"ל באזור יש"ע נצרכת ולא עדיף שיתפנו משם.
שאלתך הראשונה היא שאלה חשובה מאוד שאני חושב שכאשר עם ישראל יבין את התשובה לה הוא יתבגר בהרבה שנים.
ראית פעם ילד קטן שמבקש סוכריה, אומרים לו שאין ושהמכולת סגורה והוא ממרר בבכי על כך שאין לו סוכריה. אולי לא במציאות הזו, אבל את בטח מכירה קצת את המציאות הזו – הילד בוכה על מציאות שאי אפשר לשנות אותה. הוא רוצה את המציאות כפי שהוא רוצה אותה. זהו ההבדל בין ילד לבוגר – הבוגר מבין שהמציאות היא תהליך, דבר שמשתנה ומתפתח בקצב מסוים שאי אפשר תמיד להאיץ בו. הילד רוצה הכל עכשיו, כאן ועכשיו.
יש תאונות דרכים. זה אסון נורא, נורא יותר מהרבה אחרים שאנחנו נלחמים בהם. וראי איזה פלא, אנחנו לא מתוסכלים מהם כמעט. איך אפשר להסביר את זה?
התשובה הפשוטה היא שבתחום זה ´התבגרנו´. הבנו שאין כרגע פיתרון שלם לבעיה, שצריך לפתור אותה לאט לאט, ולכן תסכול גדול ממנה רק יגרום לנו נזק, כאותו כאב ראש שיהיה לילד שעתיד להישאר בלי סוכריה.
גם בתחום הבעיה של נוכחות הערבים בארצנו אנחנו צריכים להבגר. זו מציאות שאינה רצויה לנו ושעתידה להשתנות (´היד ה´ תקצר´ כפי שכתוב בפרשת השבוע). איננו יודעים איך היא תשתנה, אבל זו לא סיבה לומר שעלינו להתנהג בצורה ילדותית, לחפש פיתרון מיידי לבעיה. אי אפשר לעשות שלום הן בגלל שאין עם מי והן בגלל שזה אסור מבחינה הלכתית. גם מלחמה אי אפשר לעשות כי העם לא בשל לכך. מה שנשאר זה, כמו בתאונות הדרכים, לנסות למזער את הנזק עד שהמצב ישתנה בדרך זו או אחרת. אנחנו מצידנו צריכים לשאוף שכרגע השב"כ ימשיך לעשות את עבודת הקודש שלו, צה"ל ימשיך במלחמת הקודש שלו באופן שהוא עושה זאת כרגע, מסכל פיגועים וכו´, ואנחנו, לטווח הארוך, נשנה את המציאות על ידי חינוך העם לאהבת הארץ ונכונות להילחם עליה. אז אפשר יהיה להכריח את הערבים לצאת מארץ קודשנו, כפי דרך התורה וכפי שהמוסר מחייב. זהו הפיתרון שאנחנו מציעים. אין לנו פיתרון מיידי, אבל אנחנו מספיק בוגרים להבין את זה. הלוואי שגם העם יבין זאת. הרי ההתנתקות, לפי רוב המומחים, לא תועיל לכלום מלבד הגברת הטרור. זהו צעד שנעשה מחוסר ברירה, מתיסכול של רצון למצוא פיתרון מיידי, תסכולן שגורם לשטויות. אנחנו צריכים להיות מספיק בוגרים כדי להבין שיש מציאות לא רצויה ולהתמודד איתה בצורה בוגרת.
ואותו הדבר נכון גם לשאלתך השנייה. רגש הוא דבר נפלא, אבל צריך לתת לו את המקום הנכון בחיים. ילד קטן ´מרגיש´ לפני שהוא חושב, ולכן הוא מגיב באופן ספונטאני שלא תמיד הוא נכון, מדבר בחוסר נימוס וכו´, הוא לא לומד לשלוט על תכונותיו הבסיסיות על ידי מערכת שיכלית. אנחנו צריכים לדעת שהמציאות שבה חיילים משרתים ונהרגים בתוך תחומי ארץ קודשנו היא מציאות שאיננה שלימה. נכון, זה כואב. אבל מה החלופה? הן מבחינה מעשית החלופה של התנתקות לא מועילה לפי רוב המומחים. אחיך יצטרך להילחם במקום אחר, מה זה מועיל? והן מבחינה תורנית, בתור אנשים שמאמינים בכך שלעם ישראל יש ייעוד, יש דרך, יש מסר שהוא צריך לתת לעולם, עלינו לדעת שהליכה אחורה, נסיגה מהמסר הזה, רק תזיק לנו.
אני מקווה שהתשובה ענתה לשאלה. אם לא וגם אם כן, תמיד אפשר לשאול שוב שאלה זו או אחרת.
להשתמע,
יהונתן,
yehonatan@makshivim.org.il

קישור נוסף בעניין: הגירוש – פיתרון לבעיה הדמוגרפית? https://www.kipa.co.il/ask/show.asp?id=69607