שאלה
"יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ"- ישנם סוגיות על כך בתלמוד- האם צריך לעסוק בתורה בלבד, או שצריך לשלב לימודי אומנות/ עיסוק בפרנסה עם לימוד התורה? למשל, המחלוקת בין רשב"י לרבי ישמעאל וכן בין ר' נהוראי ורבי מאיר, שרואים במקומות שונים בתלמוד שכל אחד מהם אמר את שני צדדי המחלוקת! הכיצד? נפש החיים וכן הרב קוק באורות התורה מסבירים שיש על כל אדם לבחור לעצמו את דרכו בחיים ע"פ הטבע הנפשי שלו- יש אלו שנועדו לעסוק בתורה בלבד ואלו הם יחידים, ויש את רוב העם שמותאם לטבע נפשם שילוב תורה עם פרנסה ובכך הם מיישבים את הכפילות- שמדובר בסוגי אנשים שונים.
אז אם המהלך החינוכי שיש להתוות בעם הוא שילוב של תורה ועבודה מדוע הקו של הישיבות הגבוהות והכוללים נשמע כקו החזק?! הרי הוא נועד רק ליחידים... אומנם אין הם פוסלים לימוד אומנות לאחר ישיבה/ כולל אבל בזמן הישיבה/ כולל יש להשקיע רק בלימוד תורה וכמה שיותר- טוב יותר, אך 'עבודה' מה עליה? וזה הרי גם בסיס המחלוקת בין השקפת הדתי לאומי לבין החרדים!החינוך האידיאלי נשמע כמי שמשקיע בתורה בלבד כמה שהוא יכול ומסוגל, זה נוגד את הנכתב לעיל...
יש אלו שטענו שאם הישיבות התיכוניות היו מוציאת תלמידים שאכן רואים את התורה כמרכז חייהם אז הם לא היו צריכים את הישיבה הגבוהה ואותם בנים היו יוצאים כבר לעבוד עם קביעת עתים, ללא לימוד איטנסיבי של תורה בלבד...
אשמח לתשובה עם המקורות לכך. תודה רבה רבה!
תשובה
אני חושב שיש שני צדדים שונים להתבונן בנושא. צד אחד הוא הצד האידיאלי והרצוי והצד השני הוא הצד שאינו אידיאלי אך הוא בא מכורח המציאות. הצד האידיאלי הוא אכן כדברי חז"ל מפורשות: "רבן גמליאל בנו של רבי יהודה הנשיא אומר: יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ שיגיעת שניהם משכחת עוון וכל תורה שאין עמה מלאכה - סופה בטלה וגוררת עוון" (אבות ב' ב') ולא זו בלבד כי אם בלשון הרמב"ם בפירוש המשניות: "סופו שהוא מלסטם את הבריות"! וכן ידועים דברי חז"ל: "אם אין קמח אין תורה" (אבות ג' י"ז) והרחבת הדברים מובאת ברמב"ם (דעות ה'): "דרך בעלי דעה שיקבע לו מלאכה המפרנסת אותו תחילה ואחר-כך יקנה בית דירה ואחר-כך ישא אשה". וכן כתב (הלכות תלמוד תורה ג' י'): "כל המשיב על לבו שיעסוק בתורה ולא עשה מלאכה ויתפרנס מן הצדקה - הרי זה חילל את ה' וביזה את התורה, כיבה מאור הדת וגרם רעה לעצמו", ו"מעלה גדולה היא למי שהוא מתפרנס ממעשה ידיו ומידת חסידים ראשונים היא ובזה זוכה לכל כבוד וטובה שבעולם הזה ולעולם הבא" (שם י"א).
"ואספת דגנך" הווה אומר - מעמד הפרנסה שיהיה לאדם מיסודות הדת הוא ובלי זה ספק רב היאך יעלה לימודו בידו. וכן מובא בגמרא (מסכת ברכות ל"ה): "תנו רבנן, "ואספת דגנך" - מה תלמוד לומר? (מה בא ללמדנו פסוק זה? וביארו) לפי שנאמר "לא ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית בו יומם ולילה". יכול (יהיה פירוש) הדברים ככתבן? תלמוד לומר (על כן באה תורה ואומרת) "ואספת דגנך" (כלומר בזה היא מורה) תנהוג בהם מנהג דרך ארץ. (כל אלו) דברי רבי ישמעאל (ואילו) רשב"י (חולק עליו ו) אומר: אפשר? (היתכן) קודם חורש בשעת חרישה וזורע בשעת זריעה וקוצר בשעת קצירה ודש בשעת דישה (שהרי המלאכה מרובה ואם כן) תורתו - אימתי נעשית? (מתי יספיק בכלל תלמוד תורה?) אלא (זוהי הדרך הנכונה) - בזמן שישראל עושין רצונו של מקום - מלאכתן נעשית על ידי אחרים שנאמר "ועמדו זרים ורעו צאנכם" - ובזמן שאין ישראל עושין רצונו של מקום - מלאכתן נעשית על ידי עצמן (וזהו ביאור הפסוק שהובא לעיל) שנאמר "ואספת דגנך" ולא עוד אלא שמלאכת אחרים נעשית על ידם (שצריכים הם בעוונותיהם לעבוד אחרים) שנאמר "ועבדת את אויבך".
מסכמת הגמרא - (עם מי אפוא הצדק בהבנת הדברים?) אמר אביי: הרבה עשו כרבי ישמעאל (שעסקו בתורה ומלאכה גם יחד) ועלתה בידם (והתקיימו תורתם ומלאכתם, ואילו אחרים) עשו כרשב"י (שעסקו בתורה בלבד) ולא עלתה בידם (לא תורתם ולא פרנסתם). אמר להם רבא לרבנן: במטותא מנייכו (בבקשה מכם) ביומי ניסן וביומי תשרי (שהם ימים שבהם עיקר העבודה החקלאית) לא תיתו לבי מדרשא (אל תבואו לבית המדרש - כי אם עסקו בפרנסתכם), דלא תיטרדו במזונייכו כולי שתא (כדי שלא תצטרכו להיות טרודים בפרנסתכם כל השנה)".
עד כאן דברי הגמרא וזהו אם כן תיאור המצב האידיאלי: "טוב תלמוד תורה עם דרך ארץ".
אמנם מאז יצאנו לגלות הארוכה והמרה התרחקנו מרחק רב מן המצב האידיאלי ולאחר השואה הנוראה שניתכה על ראש עמנו על אחת כמה וכמה. עולם התורה המפואר שבנו גדולי ישראל קרס והתפורר לאבק דק, ביחד עם כל המבנה הקהילתי שנחרב. שבורים ורצוצים בגוף ובנפש נאספו אט אט השרידים המוכים וניסו לבנות את עולמם מחדש ובנין זה ודאי שהיה כרוך בריפוי ארוך של פצעי האימה והדם. הניצולים מן השואה הנוראה נאלצו להתמודד לאחר מכן עם שואה חדשה, יש אומרים גדולה מקודמתה. תקופת ההשכלה האירופאית זרעה זרעי כפירה בלבבות ועתה החלו לצמוח פרותיהם הבאושים, החילוניות ופריקת עול מלכות שמיים פשטו בעם כאש בקוצים.
גם בלב השרידים היראים לדבר ה' נגע המוות הזה. בנין המולדת החדשה ותנועות המרי וההתקוממות משכו את לב הכל. התורה הושלכה בקרן זוית, עוד מעט ותישכח חלילה מלב. לרומם את קרן התורה, להגדילה ולהאדירה, זו היתה מטרתם העיקרית של גדולי הדור בתקופה קשה זו. בעמל מפרך ובמסירות אין קץ שבו ובנו ישיבות קדושות שאספו אל תוכם את קומץ מבקשי ה' ועל דיגלם חרתו לאמר: "אין לנו שיור רק התורה הזאת"!
כי אמנם "אם אין קמח אין תורה" אך גם את הצד השני טרחו חז"ל להדגיש ולרבים אין הוא מובן כל צרכו: "אם אין תורה אין קמח"! וביאר הברטנורא שם: "מה תועיל לו הקמח שבידו הואיל ואין בו תורה. נוח לו שלא היה לו קמח והיה מת ברעב"!!!
הרי שבנין מולדת ושיקום הכלכלה, "להסתדר בחיים" ושלא יחסר כל - אם אין תורה "נוח לו שהיה מת ברעב"!
כמעט אפשר לומר שנבואה יש כאן, הבאה לומר, שמוטב ליפול קרבן לרעב מלהיות חסר תורה בארץ אשר "לא תחסר כל בה"...
צורך השעה היה לדבר רק על מעלת התורה, ולאסוף אל תוך הישיבות כל מי שבשם ישראל יכונה. על פרנסה לא היה צריך לדבר יותר מדי - דיברו על זה ועסקו בזה ממילא.
היום, שנים אחרי כן, זכתה התורה ושוב עלתה קרנה, בתי המדרש מלאים מפה אל פה וגם רבים מן הרחוקים מאורה זוכים ויושבים על ספסליה.
והנה כאן שבה וצצה לה בעיה חדשה-ישנה. "אם אין קמח אין תורה". נכון, לא כל אחד מתאים לחבוש את ספסלי בית המדרש כל ימיו* נכון, מן הראוי שאדם יפרנס בכבוד את בני ביתו ואז יהיה קיום גם לתורתו* נכון, כדי להתפרנס צריך גם מקצוע ועיסוק ראוי, ולפעמים מורי הדרך שלנו אינם מתווים כיוון ברור בבעיה זו ומכאן נולדות טרוניות וטענות.
אבל מכאן ועד להטיח בפני מורינו האשמות של חינוך שגוי בשורשו - המרחק רב מאד.
התורה ולימודה היתה ותהיה תמיד עיקר ענינו ולבו של עם ישראל בכלל, ושל כל יהודי בפרט.
פרנסה היתה ותהיה כורח המציאות בלבד ולא ענין עיקרי בחיים, וכלשון חז"ל: "עשה תורתך קבע ומלאכתך ארעי". וחשוב שלא לשכוח מה עיקר ומה טפל.
אכן - אין חובה שתהיה "גדול בתורה", לא זהו המבחן לערכך כיהודי. אבל לעסוק בתורה כפי יכולתך וכפי כישוריך בודאי אתה נדרש ממש כמו כל יהודי ויהודי. אין "עבירה לעבוד" אבל גם אין זו מצווה או אידיאל כי אם כורח המציאות.
דברי תורה לפרשת השבוע
החלק הכי טוב בשולחן השבת שלכם: רעיונות קצרים, עמוקים ונגישים על פרשת השבוע היישר לתיבת המייל שלכם