ילד בן חמש שאומר חצוף לאבא

ב"ה ב' באדר ב'

שלום רב!
סליחה על העיכוב בהתיחסות לשאלתך.
טוב שפנית אלינו. שתי השאלות שעלו במכתבך- החוצפה של הבן שלך ואופי היחסים ביניכם- חשובות מאוד. לא נעים להשקיע בילדים, ולבסוף לקבל "מחמאות" כאלו. אבל אילו תופעות, שהורים רבים בדורנו מתמודדים איתן.
כפי שרמזת, לא כדאי לעשות לילדים כל הזמן התניות: אם תתנהג כך תקבל כך, ואם לא אז לא. ילד צריך להרגיש, שהוריו אוהבים אותו ללא תנאים, ושהם רוצים לשמח אותו בגלל שהוא בנם, גם כשהוא לא מצליח להתגבר על הדחפים שלו. חז"ל לימדו אותנו, שאת היצר הטוב מקבל נער רק בגיל בר-מצווה. עד אז, בודאי שיש לו מעשים טובים וחמודים, אבל חסר לו כח ההתגברות. תפקידנו כהורים, לחנך ולרסן אותו. אבל עוד יותר חשוב מזה – להאמין בטוב שבו. להתייחס אל החיוב שבו. שידע שהנשמה הטהורה שבו היא עיקר הוויתו. עלינו להיות תלמידים של אהרון הכוהן, שהתייחס לכל אדם בכזאת חביבות, בכל כך הרבה אמון, עד שהאדם כבר לא רצה לחטוא. נכון, לפעמים צריך להשתמש ב'מקל וגזר'. אבל שזה יהיה במיעוט. אגב, זה גם משדר חולשה של האבא, שלא מאמין שהסמכותיות שלו מספיקה, ונעזר כל הזמן בשכר ועונש. אבא אמר שאסור – זה מה שקובע. נכשלת, בן? אז אני מזכיר לך, שאני, אבא שלך, אמרתי שזה אסור. לפעמים, כשקשה לילד שלי לקבל את הסמכותיות שלי, אני שואלת אותו: מה אתה תחליט כשאתה תהיה אבא? בדרך כלל הוא יענה: שמותר לאכול ממתקים כל היום, ושאין שעת כיבוי אורות. תגובתי – אז כך זה יהיה. אתה תהיה האבא, ואתה תקבע. אם הילדים שלך לא ישמעו בקולך – גם אני אבוא להסביר להם שהם חייבים, כי ההורים הם המחליטים.
יתכן שהחוצפה של הבן שלך נובעת מתיסכול. הוא מצפה לקבל דברים בשם האהבה, והם נמנעים ממנו בגלל חשבונות. יתכן ששינוי בנקודה הזאת ייטיב את היחס. בכל מקרה, אם הבן מתחצף, תודיע לו בשלוות נפש (כי ילד זקוק לאבא רגוע ובעל שליטה עצמית) שלא מדברים כך להורים. תלמד אותו באילו מילים כן להשתמש: 'אני מאוכזב כי', 'אני מבקש ש' וכו'.
בהצלחה!
טל