טעמים למצוות הבדלה במוצאי שבת

בס"ד

[למה מברכים על הנר?]

כיון שהאש עוזרת לנו הרבה מאוד במהלך החיים. אנחנו מחממים עליה ונהנים לאורה ומנצלים את כוחה להניע מכונות ומכוניות. בקיצור אנחנו חייבים להודות עלה בכל פה. הענין הוא שאנחנו כל כך הרבה משתמשים בה עד שקשה למצוא איזה נקודת זמן שבה אנחנו יכולים לברך עליה. איזו נקודה התחלתית.

חכמינו קבעו את מוצאי השבת כזמן הזה. כיון שבדרך כלל כל השבת אדם לא כל כך נהנה ממנה. ואפילו היה לו נר דולק כל השבת. חייבים איזה נקודת זמן לברכה זו.
וגם אדם הראשון גילה את כוחה של האש בפעם הראשונה בחייו, בפעם הראשונה בחיים של כל יצור אנושי במוצאי שבת. שהרי הוא נברא ביום שישי ובליל שבת לא היה יכול להצית אש. כי היה שובת בשבת. רק במוצאי שבת כשישב בחושך נתן הקב"ה בדעתו להקיש שני אבנים זה בזה כדי שתצא אש ויאיר את משכנו.

לכן מברכים במוצאי שבת על האש. ומכוונים על האש של כל השבוע כולו.

[ולמה מסתכלים על הציפורניים?]

כיון שאחד הכוחות היותר חשובים של האדם הוא יכולת ההבדלה. בין אור לחושך ובין יום ללילה ובין ישראל לעמים. גם בין בשר שביד האדם לציפורן שבו. הציפורן בטבעה נועדה להבדיל דברים זה מזה. לנתק ולא לחבר. זו הסיבה הפנימית שלה ההבחנה בציפורן דוקא. ובאמת הסיבה ההלכתית היא לראות שאתה מספיק קרוב לנר לברך עליה את הברכה, שאתה יכול להבחין במראה כף היד בין הבשר לציפורן. זו ההבדלה היותר פשוטה שאם אתה לא מסוגל לה – אור הנר לא מספיק לך. אבל יש בזה גם משהו יותר פנימי וחשוב.

הציפורן היא הדבר היותר חייתי שיש באדם. אלו הצפרניים שבהם רוב ככל בעלי החיים הורגים את טרפם וקורעים אותו לגזרים. והאדם לא טורף ולא אוכל אבר מן החי וזה חיוב גם על בני ישראל וגם על בני נח ועל כל אשר בשם אדם יכונה.

אנחנו רוצים להדגיש את המבדיל ביננו לבין כל חי. להבדיל בין אדם לבהמה. להבדיל בין כל מה שיש בו הבדלה כמו שיש הבדלה בין שבת לחול, לכן אנחנו מדגישים את ההבדל דרך מראה הציפורן.

[ולמה מברכים על הבשמים?]

כיון שבמוצאי שבת יש תחושה קלה של עצב שהשבת שליותה אותנו כל היממה האחרונה כעת נפרדת מאיתנו והולכת לה. מי שמרגיש בעיקר את תחושת החסרון היא הנשמה. וחכמינו אומרים שהנשמה אינה נהנת ממאכל ומשקה אלא מהריח. זה הדבר הרוחני שמחיה אותה ונותן לה פיצוי מה על השבת שהלכה מאיתה מאיתנו.
לכן מברכים על הבשמים.

[ולמה מסתכלים על מראה היין וההשתקפות שבו במוצאי שבת?]

הטעם הפשטי הוא שאנחנו מברכים על היין ולא שותים אותו רק אחרי שמברכים את כל שאר הברכות האחרות. להראות שאנחנו נהנים ממנו אנחנו נהנים ממראהו. ובאמת זה דבר מקובל בין שותי היין המומחים להתבונן ביין ובמראהו לפני השתיה ממנו. וזה מה שאנחנו עושים.
וכך מתאר משלי (פרק כג פסוק כט - לא) את שותי היין המומחים "לְמִי אוֹי לְמִי אֲבוֹי? לְמִי מִדְיָנִים? לְמִי שִׂיחַ לְמִי פְּצָעִים חִנָּם? לְמִי חַכְלִלוּת עֵינָיִם? לַמְאַחֲרִים עַל הַיָּיִן לַבָּאִים לַחְקוֹר מִמְסָךְ!! אַל תֵּרֶא יַיִן כִּי יִתְאַדָּם! כִּי יִתֵּן בַּכּוֹס עֵינוֹ - יִתְהַלֵּךְ בְּמֵישָׁרִים.

בקיצור הבנת את ענין שותי היין שנותנים בכוס עינהם לפני השתיה. שם זה לשלילה אבל אנחנו נהנים ממראה היין לחיוב שבו.

בהצלחה