שאלה
שלום,קוראים לי שרה ואני לומדת עבודה סוציאלית שנה א' באשקלון,יש לנו קורס המשלב את השאלות (המקרים)שבהם ניתן להיפגש במקצוע של העובד הסוציאלי לבין המצוות והחוקים שבהם נתחייבנו בתורה.נתבקשתי לעשות עבודה המעלה אצלי שאלה\סוגיה מתחומי החברה והרווחה ולענות עליה עפ"י התורה.
השאלה היא שאלה תיאורטית והיא נעשית לצורך לימוד (לי באופן ספציפי גם כן מאוד חשוב לדעת את התשובה!)
בחרתי בנושא גמילות חסדים.
לאור העבודה המעשית שבה שובצתי עלו לי כמה וכמה שאלות:אני משובצת בעבודה מעשית בבריאות הנפש(חולי נפש)והמדריך שלי יעד לי מטופל שהוא חולה נפש-ערבי ישראלי (במקום ההכשרה ישנם גם יהודים וגם ערבים).
לי-היה מאוד קשה עם העניין ולכן ביקשתי להחליף מטופל,אך המדריך שלי טוען כי לפי הקוד האתי של העבודה הסוציאלית אין להבחין בין דם לדם.
כאשר אנו באים לטפל ,צריך לטפל באדם באשר הוא.
ואני שואלת האם זה נכון?האם אנחנו צריכים לעזור לערבים(גויים)כמו שעוזרים ליהודים?
האם זה נקרא\נחשב גמילות חסדים לעזור\לטפל בערבים בכלל וחולי נפש בפרט(או כל גוי אחר)?
(אני יודעת שלרופא מותר לטפל בגוי מפני דרכי שלום אבל אני תוהה האם זה נחשב גמילות חסדים...)
בעבודה סוציאלית על מנת לטפל,צריך שיהיה חיבור כלשהו בין המטפל למטופל ולפי מה שזכור לי שלמדתי אסור להיתחבר לרשע-פן תלמד ממנו...
"אוי לרשע ואוי לשכנו" כל בוקר אנו מתפללים "שתציליני היום ובכול יום מאדם רע...ומחבר רע ומשכן רע..."-אם כן כיצד יהיה ניתן לטפל בגויים השוהים במחיצתך כ"כ הרבה זמן ולא להיות מושפעים??
האם זה רלוונטי בכלל לנושא??
ולעינין אחרון,במצוות הצדקה והחסד כל התורה מלאה בציווים לעזור לחלש, לתת מעשר עני,לעזור לגר ואלמנה,לעזור לאחיך לפני שהוא נופל...אך מעבר להיותה כדי לעזור לחלשים,למסכנים ולעניים (המקבלים),המצווה היא גם בשביל האדם עצמו(העושה\הנותן)-כיוון שהיא מעדנת את הנפש ומקנה מידות טובות וגורמת לנו יותר ויותר לדמות למידותיו של הקב"ה.
"רדף צדקה וחסד"(משלי כא\כא)
"עשה צדקה בכל עת"(תהילים קו\ג)
"אחרי ה' אלוקיכם תלכו"-להלך אחר מידותיו של הקב"ה מה הוא מלביש ערומים,אף אתה הלבש ערומים
הקב"ה ביקר חולים,אף אתה בקר חולים....(תלמוד בבלי מסכת סוטה דף י"ד עמוד א')
אם כן לפיכך ראוי שנעשה צדקה וחסד עם גוי(זה למענינו-למידות שלנו),האומנם???
בתודה מראש וסליחה על
תשובה
שלום רב שרה.
בשעה שטבעו המצרים בים בקשו מלאכי השרת לומר שירה אמר להם הקב"ה מעשי ידי טובעים בים ואתם אומרים שירה? אמנם יש המפרשים מעשי יד על ישראל אולם ממקורות שונים נראה שהפרשנות שזה מתייחס למצרים ודאי נכונה. לפנינו מצב בו ישראל אומרים שירה ואילו למלאכים אסור לומר שירה ההבדל הוא ברור. ישראל שנצלו ממצרים שהיו שונאיהם ומשעבדיהם עליהם לומר שירה ואילו מלאכי השרת שלא השתעדו במצרים אסורים לומר שירה כי מעשי ידיו של הקב"ה טובעים בים. גם ביחס לשאינם יהודים צריכים להבין שמדובר שאנשים שהם מעשי ידיו של הקב"ה. אם אותו מטופל אינו שונא ואינו חורש מזימות כנגדך. עליך לטפל בו כראוי. אותו כלל שחל על הרופאים חל גם עליך. המקורות שהבאת לענין התחברות לרשע אינו רלוונטיות למקרה שאת שואלת עליו, איני עובד סוציאלי ואיני יודע מהן ההנחיות שניתנות לעובדים אלו אבל נדמה לי שאין על המטפל להתחבר עם המטופל אלא להיות אמפטי אל המטופל. אדרבא נדמה לי שקר חברתי אינו מועיל לטיפול קשר של אמון ושל הערכה הוא הבסיס הנכון יותר. אני חוזר על דברי שאין לי כל הכשרה מקצועית בנושא ואני כותב את הדברים כסברא בלבד.
בודאי ששאיפתנו היא להדמות לקב"ה ועליו נאמר ורחמיו על כל מעשיו.
בברכה.
התשובה ניתנה ע"י הרב אביגדור שילה