שאלה
בס"ד
שלום הרב,
לי יש שאלה מאוד מסובכת שקשורה להרבה מצוות יחד. והשאלה היא לא על פולין. אם הרב מסכים אני אתחיל ברקע לשאלה שלי-ואז אני אשאל את השאלה. אני מקווה שזה לא טרחה גדולה מדי בשביל הרב.
הרקע: כשהייתי בת 4 הוריי החליטו לצאת לשליחות, יצאנו במגמה לשנתיים ובסוף יצא שיצאנו לארבע שנים-יצא שהייתי שם מגיל ארבע עד גיל שמונה. בחו"ל היה להוריי ולשתי אחיותיי טוב אבל אני לא כ"כ נהניתי. למרות שהייתי ילדה קטנה אני זוכרת רק את ימי החופשה כזכורים לטוב. בבי"ס לא היה לי טוב ולא היה לי שם חברות. גם לא מקרב ילדי השליחים הרבים שהיו שם-כי כל הילדים בגילי היו בנים-ואליהם לא התחברתי בכלל. כשחזרנו לארץ לקח לי זמן אבל התרגלתי לחברה פה והיה לי הרבה יותר טוב מבחינה חברתית ואז גם נהייתי ילדה יותר שמחה. חזרנו לפני כמעט שמונה שנים ובינתיים גם נוספו למשפחה עוד שלושה ילדים,(בלי עין הרע) עכשיו אני בכיתה י', אני לומדת באולפנא טובה ואני מדריכה בבני עקיבא, והציעו להורים שלי לצאת לשליחות שניה באותו המקום. אבא שלי הבהיר לי שהוא לא מסכים לנסוע ולהשאיר אותי פה לבד בארץ(האמת שאני ל אהיה לבד אלא גם אחותי הגדולה שתעשה פה שנה שניה שירות לאומי) ואבא שלי גם אמר לי שאם אני אומרת שאני לא מסכימה לטוס אז אף אחד לא טס. השאלה שלי היא האם להסכים לטיסה או לא? רק אני רוצה לציין לרב שאם אני לא טסה אז זה מוריד לנו הרבה מהמשפחה מבחינה כלכלית ושמה מציעים לנו הרבה מאוד מבחינה כלכלית וההורים שלי מאוד רוצים בכך(המצב הכלכלי שלנו הוא מאוד עגום כמו הרבה מאוד תושבים במדינה הזאת), וגם ההורים שלי מאוד רוצים לצאת לעשות את זה שוב בגלל שהם חושבים שזה מאוד חשוב ותרם בימים אלא. הציעו את השליחות הזאת במגמה לשנתיים עם אפשרות ליותר. אבל מצד שני אם אני טסה אז אני מפסידה פה את כל עולמי שבניתי לי במשך שמונה שנים ואני יודעת שאם אני אטוס שוב-אני לא אהנה בכלל ואני אהפוך לעצובה מאוד וגם אני אכעס על ההורים שלי שיצאתי איתם בלי רצוני. אם יורשה לי לציין לרב עוד דבר-אם אני אומרת כן-עדיין לא בטוח שנוסעים כי סבא וסבתא שלי עדיין לא נתנו את אישורם. אבל אני לא יודעת אם לקחת את הסיכון? דבר אחרוןאני גרה בהתנחלות ועכשיו עם ממשלת אולמרט-מי יודע אולי יקחו גם את הבית שלי בזמן שאני אהיה בחו"ל? האם לקחת גם את הסיכון הזה? אני מאוד אשמח לקבל תשובה מהרב כי אני
תשובה
בע"ה
שלום רב,
אני מבין היטב את השאלה, עברתי נסיון דומה מאד כשהייתי שנה בוגר ממך.
נדמה לי שחשוב שתתייעצי עם ראש האולפנא או מחנכת שלך,כדי לגבש לעצמך חשיבה בנושא. לא צריך להסתכל על הענין רק במבט של הילדה שהיתה שם לפני 8 שנים, אלא לבחון האם יש סכוי שגם את תוכלי לעשות שם למען עם ישראל, אולי לפתוח או להפעיל סניף בני עקיבא?
אינני מכיר אותך, אבל אני מניח שחשוב מאד גם להורייך, מה שראש האולפנא יאמר בנוגע ללעתידך, כי יש בנות שבאמת ניזוקו מכך וישאחרות שעלו ופרחו, גם במידות ויראת שמים, גם בלימודים, וגם בעשיה שלהן לטובת עם ישראל, התורה וארץ ישראל.
בנוגע לבית- לדעתי , הסירי דאגה מלבך,על כל תכנית שלא תהיה תדעו מספיק מוקדם, ותמיד ניתן לחזור, לבד או עם כולם. וכי את הורייך הנושא לא מטריד?אני בטוח שחשבו על כך וגיבשו פתרון.
בהצלחה גדולה בכל מה שתעשי, אליעזר