שאלה
אני בחורה בת 19, והייתי בשני קשרים רצינים בחיים שלי. הראשון, היה במשך שנתיים. הכל היה מאוד תמים וטהור. ב"ה לא הגענו אפילו פעם אחד למצב של מבחן בשמירת נגיעה. סיימנו את הקשר כי הוא רצה להקדיש את כל כולו ללימוד תורה (הוא בשיעור א). יצא לי אח"כ לצאת עם עוד מישהו שאני כבר מכירה הרבה זמן.הרבה יותר נח לי איתו, הדברים הרבה יותר זורמים.הוא שאל את הרב שלו בקשר אלינו והר שלו אמר שזה נשמע מאוד רציני ומתאים רק שיחכה עוד חצי שנה. יצא לנו להיפגש עוד פעם אחד אח"כ, בסה"כ יצאנו רק 3 שבועות, והגענו למצב של מבחן בשמירת נגיעה. ב"ה שום דבר לא קרה. בעקבות הצעת הרב שלו(של לחכות עוד חצי שנה) הפסקנו את הקשר, בלי שום מחוייבות לעוד חצי שנה.
אני היום כבר לא יודעת מה לעשות. הקשר הראשון היה הרבה יותר "קדוש" אבל גם הרגיש הרבה פחות אמיתי. איך יצאנו שנתיים בלי ליפול? אפילו לא להתקרב לזה? נדמה שהיה הרבה מאוד חוסר כנות. הקשר השני הרגיש הרבה יותר רציני, אבל כך גם התפתחות הקשר, חוץ מהאירוע האחרון הקשר התנהל בטהר, אבל מאוד הפריע לי שהגענו למצב כזה אחרי זמן כל כך קצר.
אני יודעת שאני לא רוצה לחזור לבחור הראשון. אבל אני לא יודעת אם עוד חצי שנה אני רוצה לחזור לשני או שאני אמורה לחפש קשר כמו הראשון???
תשובה
שלום
קשה לענות על שאלות מסוג זה בלי להכיר את השואלת ובן זוגה. מכל מקום, יתכן שדוקא הקשר השני הוא היותר אמיתי, ודוקא בשל המשיכה ביניכם. בעוד הראשון, על אף היותו "קדוש", הוא עקר וחסר סיכוי.
איני יודע מדוע להמתין חצי שנה, צריך לבחון אם קיימת התאמה ושייכות ולהגיע להחלטה, ואח"כ אפשר להפסיק לתקופה קצובה אם קיים צורך בכך. כמובן, כל זה תוך שמירה על גדרי הצניעות.
ברך כלל, ההמתנות הללו כרוכות במתח, ותוחלת ממושכה כאב לב (משלי).
שלום
אייל קרים