טוב לי לבד, לא רוצה להתחתן

הי חמודה,

אני מבינה היטב את שאלתך, וטוב מאד שאת עם היד על הדופק, מבררת דברים מבעוד מועד, ושואלת על מה שמציק.

ראשית את יכולה להירגע - זה יבוא. בטוח.
אנחנו פשוט כאלה.. בנות.. זקוקות למישהו בעולם שיהיה שם בשבילנו, ואנחנו בשבילו. זקוקות לביחד, לשיתוף, לצעידה על עבר החיים יד ביד.

לא משנה כמה מודרניזציה יש, וכמה נשים היום משכילות ויכולות להסתדר לבד בחיים, הצורך בשותפות לחיים הוא מעל לכל זה, והוא חזק, והוא קיים אצל כל בחורה שיצא לי להכיר.

השאלה היא באמת מתי הוא מגיע. מתי הוא צריך להגיע. והאם ואיך ניתן לכוון אותו לזמן הנכון.

כולנו מכירות את המשנה באבות שאומרת "בן 18 לחופה" (וזה עוד אצל הבנים. מה זה אומר לגבינו הבנות?..), מכירות את האמירות של הסבתות "בגילך כבר היו לי שני ילדים". בקיצור, אנו מודעים לעובדה שפעם זה היה עובד קצת אחרת. הרבה יותר זריז.

מה השתנה מאז להיום?
אז חוץ מהפייסבוק והאייפון אפשר לומר שנעשינו קצת יותר מפונקים. סוחבים על גבינו בגיל 17 צרות של דור של גאולה. צרות של רוח, של השקפה. לא כאלה קיומיות המציבות אותנו עם הגב אל החיים ומכריחות להשתפשף. אנו מלאי זכות בחירה, עצמאיות, דעה על כל דבר, אך יחד עם זאת אנו יכולים להישען בביטחון על ההורים, על המחנכים. הם כבר ידאגו להוביל אותנו אל היעד בבטחה.
נדמה שהמרחב התרבותי מציף אותנו עם שלל האופציות שלו, ומאידך אנו מורגלים פחות בלקיחת אחריות. מחפשים את החיבור לכל דבר, לא מפחדים לסגת אם משהו קצת מרגיש לא זה, דורש התמודדות קשה. אחרי הכל, על פי רוב לא מדובר בחיים או מוות. אז זורמים, מי יותר ומי פחות, עד שמגיע משהו שמתיישב ככה טוב. מרגיש מתאים. העיקר שירגיש.
אפשר לקרוא לזה פחות בוגרים, אפשר אנשים יותר שלמים, וזה לא ממש משנה כי הכוונה פה היא לא להעביר ביקורת אלא לתאר את הלך הרוח המניע אותנו כיום.
אומר אפילו שלעניות דעתי בהקשר זה אנו גדולים מאבותינו. לנו ניתנה הזכות לבחון דברים לעומקם. לפעול מתוך מודעות ושייכות. למצוא את החיבור שלנו לעבודת ה´. אין זה פסול כלל וכלל, אך צריך לשים לב גם לחסרונות של המצב כיום בכדי להתמודד איתם כראוי.

דרך מעשית אחת שאני רואה אל מול עיני היא הגברת אחריות. אמנם רובנו גדלים עם כפית של כסף בפה ולא נדרשים לפרנס משפחה או לטפל בהורים, ויש כאלה שאפילו לא חונכו לעזור בבית יותר מדי, אבל זה עדיין לא אומר שלא צריך להגדיל ראש. לפרנס את עצמי כמה שאפשר. להרגיש שהבית של ההורים בו אני חיה (או לא) הוא ממש הבית שלי ואכפת לי ממנו ולכן אני אשטוף כלים או אוריד את הזבל גם אם לא ביקשו ממני. לשתף ולהתעניין במה שעובר על כל אחד מבני הבית ולסייע בקבלת ההחלטות. לדאוג לאחים הקטנים. להציב לעצמי כבר עכשיו מטרות לחיים מתוך בגרות והכרה במעלותיי.
הקמת בית היא מלאת אושר וסיפוק אך היא גם דורשת עבודה. החל מבניית קשר ותחזוקו וכלה בניהול תקין של הבית. אני חושבת שלבחורה שרגילה לשאת באחריות ולהתמודד עם דברים, ויודעת פחות או יותר מה המטרה שלה ולאן פניה מועדות, יהיה קל יותר לרצות בקשר מחייב. והרצון הוא כבר חצי הדרך (אם לא יותר) להשגת המטרה.

אני לא יודעת איך הגענו עד לכאן מבלי לדבר על העובדה הפשוטה ביותר והיא שזה טבעי ונורמלי לחלוטין לא לרצות להתחתן בגיל 19. אני וחברותי לא רצינו להתחתן בגיל זה, ואני מכירה עוד המון בנות שעוד לא יצאו בגיל 19, והיום רובן נשוי באושר. אז אולי יש חֶברות ואולפנות שמלחיצות וגורמות לתחושה שזה הזמן הנכון להתחתן, אך דעי שישנן גישות שונות ודבר זה הוא בעיקר מסור ללב של כל אחת ואחד.
בין אם זה בגלל הסיבות לעיל, ובין אם זה חסר סיבה הגיונית היום לוקחים יותר את הזמן מאשר הדור של הסבתות. מה שקובע זה לא אם את בגיל 19 או 22 אלא הרצון והגישה עמה את באה לבנות קשר, ובזה יש להתמקד.

על כן אני מציעה לך, עם ובלי קשר לזה, להוסיף עוד לבנים לבניין האישיות שלך. ידע תורני, השקפה, אמונה, עבודת מידות. תמיד תמיד יש מה להוסיף ולהגדיל. גם אם נדמה לך שמצאת את מקומך בעולם מבחינה זאת, עדיין יש להמשיך ולברר. לחזק את היסודות, לחדד את הגבולות.
זוהי תקופה של עצמאות רבה. תקופה שבה את זו שמכתיבה את שגרת חייך, את הטפל והעיקר בהם. פחות מסגרת, יותר אינדיבידואליזם. ולתוך זה עלייך לצקת את הדרך שלך בעולם. בהחלט כדאי לעשות זאת מתוך מחשבה ועומק. קחי את הזמן הזה לבניה האישית. זה כ"כ חשוב. כשיש משפחה וילדים נראה לי שזה הרבה יותר קשה. בבוא היום כל מה שאת רוכשת כעת ישרת אותך נאמנה בהקמת ביתך הפרטי. כך שגם מבלי לצאת עם בחורים ולרצות להתחתן אפשר לפעול למען מטרה זו.
בנוסף לבנייה הרוחנית, זמן זה הוא נהדר גם לפיתוח שלך. אמרנו שהיום ישנו דגש רב יותר על מימוש עצמי, בחירת מקצוע מתוך חיבור, ביטוי לכישרונות שהעניק לך הקב"ה. אפשר לפעול גם בכיוון הזה ובכיוונים אחרים הגורמים לך אושר. בחורה מלאה ושמחה משדרת זאת כלפי חוץ, והחיים מאירים לה בחזרה.
אז אל תתעצבי שאת עוד לא בשלב של לצאת ולהתחתן. לשלבים המקדימים ישנה חשיבות מכרעת בעיצוב החיים שלך בעתיד. תשמחי מאיך שאת עכשיו ותאמיני ביושר של ליבך המוביל אותך בדרך המתאימה לך.

לסיום, איך אפשר בלי התפילה. היא כמובן חשובה ומועילה לכל דבר בחיים, אך בנושא של זיווגים אף השתדלות לא מגיעה לבהונותיה. כי מי זה זה שמזיז את השחקנים כך שההיא בדיוק תפיל את הספרים למרגלותיו של ההוא בספריה ועוד שאר סיפורים שעל אף שהם לא הוליוודיים הם מתוזמנים בתיאום מושלם.
וחשוב מכך, כמה כוח יש לתפילה בהשפעה על הרצונות שלנו? כמה רגעי חסד של אמת טהורה התפילה מעניקה לנו? כמה מחשבה על הכלל, ראיית דברים בפרופורציות?
אני מוצאת את עצמי מתחננת לקב"ה "עשה רצוננו כרצונך". כי זה השורש והמפתח לכל דבר שנחפוץ בו בחיים. לפעמים העולם מתעתע ומבלבל את הרצונות, ואז אין טבעי יותר מלבקש אותם מבעל הרצונות כולם שיאיר את העיניים והלב ויבצע את ההתאמה המדויקת ביני לבינו.

שתזכי לרצות את מה שטוב עבורך, ולשמוח בכל דבר.

בהצלחה בכל,

מעיין
maayanett@gmail.com