שאלה
לרב שלום!
חברי לשנה וחצי האחרונות (בן 23) ואני (19) החלטנו שהגיע הזמן ואנו רוצים להנשא. הכנו את ההורים שלנו שזה יקרה בקרוב והכל היה נהדר.
חברי ואני תכננו לצאת לטיול במהלך חול המועד פסח שבמהלכו תוכננה הצעת נישואין, והוורט היה מתוכנן למימונה.
במוצאי ליל הסדר קיבלתי "רגליים קרות" והחלטתי שאיני מוכנה לזה עדיין מהמון סיבות:
א. אני הבת השניה במשפחה ואחותי שגדולה ממני בשנתיים לא נשואה, אני מפחדת שידברו עליה וילעגו לה.
ב. הרגשת הבגרות והבשלות לחתונה שהיתה טבועה בי נעלמה כלא הייתה.
ג. הרגשת הפספוס: הרי אני ילדה קטנה לאן אני ממהרת?????
ד. הדאגה לפרנסה.
ה. ילדים? עכשיו? הרי אני כ"כ קטנה..
ו. אני מפחדת לעזוב את הבית את החדר שלי את המשפחה.
ועוד ועוד.
אני מבולבת ואיני יודעת מה לעשות ועם מי להתייעץ אשמח אם תוכל לייעץ לי...
תודה רבה וחג שמח
תשובה
שלום וברכה ומועדים לשמחה
קודם כל אני יכול להרגיע אותך שהרגשת הספק תמיד מתעוררת כשמגיעים לשלב של החלטה (או כמעט תמיד לפחות לגבי המקרים הידועים לי).
זה מאד מובן שכל זמן שאין את תחושת ההכרעה ושום דבר לא לוחץ לא מתעוררת אותה הרגשה אבל כשהיא באה באופן פתאומי היא מבהילה ומרתיעה, אך אני מבין שאם יש לכם קשר חזק של שנה וחצי אתם כנראה מספיק ברורים וחד משמעיים בקשר ובאהבתכם.
כמובן אתם צריכים לקבל את ההחלטה במלוא האחריות.
שיקולייך אינם רלוונטים לעניות דעתי, החשבון של אחותך אינו חשבון נכון כבר נאמר שחייך קודמים, ובפרט שאין שום חיוב לא הלכתי ולא אחר להינשא לפי סדר הלידה, לצערי אני מכיר המתנות כאלו שגרמו לעיכובים מיותרים לכל הרכבת ולכל אחת יש את הזיווג שלה והזמן שלה.
כמובן הויתור על ה"חדר" והפינוק של הבית כמו הדאגה לפרנסה הוא נכון, אבל האם עליך להישאר דבוקה לסינור של אמא?
אולי עליך לקבל אחריות ולצאת אל הדרך עם אהובך ולבנות ביחד את הבנין שלכם הפנימי והחיצוני, הרי הסיפוק והבגרות יגיעו דווקא עם ההתמודדות, זה ברור שיהיו קשיים אבל מה שתרוויחו (ואינני מתכוון במישור הכלכלי דווקא) יהיה הרי כולו שלכם....
השאלה תפורסם באתר לתועלת מתלבטות נוספות (אין פרטים מזהים ממש בגוף השאלה)
בברכת הצלחה