שאלה
בס"ד
כבוד הרב שלום!
אני באמצע קריאת "מסילת ישרים" ונוצרה לי בעי'ה ממה שקראתי (אני מניחה שלא הבנתי כראוי...).אבל עכ"פ-כמו שהבנתי, הרמח"ל כותב בפרק א:"כללו של דבר, האדם לא נברא בעבור מצבו בעולם הזה אלא בעבור מצבו בעולם הבא, אלא שמצבו בעולם הזה הוא אמצעי.." אם אני מסתכלת על החי'ים בעולם הזה רק בתור הכנה לחי'ים בעולם הבא (מה שגם הבנתי מעוד מקורות- העולם הזה דומה לפרוזדור..., וכו') אז למה אמור להיות אכפת לי כ"כ מה קורה לי בעולם הזה בכלל, כל עוד אני מקי'מת מצוות ועובדת את ה' כראוי?
ואני לא מדברת על "מה אכפת לי" בבחינה של כסף וכבוד, כי אלו דברים שמובנת לי חוסר חשיבותם (כמובן שאם אין לחם אין תורה, אבל אני מתכוונת מבחינה כללית) אלא אני מדברת לדוגמא על ביאת המשיח, בני'ת בי"המק ודברים אחרים גדולים? אני לא מצליחה למצוא את האיזון שבין כביכול-" חוסר החשיבות" של העולם הזה,לבין חשיבותו...
תודה רבה מראש...
תשובה
אבישג שלום
הרמח"ל מתכוון לדברי חז"ל (עירובין כב) "היום לעשותם ומחר לקבל שכרם". העולם הזה הוא עולם העבודה, בו מוקדשים חיינו לתיקון ושיכלול העולם, כשההתענגות על השגת התכלית מזומנת לחיי העולם הבא. לכל עולם יתרון שאינו מצוי בזולתו. יפה שעה אחת של קורת רוח בעוה"ב מכל חיי העוה"ז (אבות ד יז). מצד השכר – כל העינוגים בעוה"ז לא ישוו לפירור אחד של אושר אמיתי שבעוה"ב. לעומת זאת "יפה שעה אחת של תשובה ומעשים טובים בעוה"ז מכל חיי העוה"ב", שכן העבודה, ההתעלות וההשתלמות מתוך מאמץ, אפשריים אך ורק כאן, אבל שם אין עבודה במובן הזה.
ישנן מטרות שלאמצעי להגיע אליהן אין ערך עצמי. לאכילה למשל, אין ערך עצמי, אלא ערכה הוא בזה שהיא מאפשרת לאדם לעבוד את הקב"ה. וכן השינה והעבודה ושאר הצרכים הבסיסיים של האדם. אבל ישנם אמצעים בעלי ערך עצמי, הם הם המטרה. בית המקדש אינו רק אמצעי בתור מקום לעבודת ה', אלא יש לו ערך עצמי, בזה שהוא מהווה מקום להשראת שכינה באומה, ומצד זה מקבל העוה"ז את ערכו.
בברכה
אייל קרים
דברי תורה לפרשת השבוע
החלק הכי טוב בשולחן השבת שלכם: רעיונות קצרים, עמוקים ונגישים על פרשת השבוע היישר לתיבת המייל שלכם