חניכות שלא עוזבות את הבנים בשבט

שלום!

הרבה דיו נשפך והרבה נקישות מקלדת הוקשו בנושא המפגש הטעון והסוחף לעתים בין בנים לבנות, בעיקר בשלב שבו המפגש הזה הופך למסקרן ומושך במיוחד, בגיל הנעורים. למרבה השמחה, המסגרת של תנועת הנוער מאפשרת לך כמדריכה לנתב ולתעל את המשיכה והסקרנות הטבעית של החניכים לאפיקים חיוביים ונאותים יותר. זה לא תמיד פשוט ולא הכי קל בעולם, אבל המודעות שלך והנחישות שלך לפעול ולסייע מהווים התחלה טובה בהחלט.


אני מציע להתבונן בבעיה מנקודת מבט מרכזית אחת, שגם השכלת לציין אותה בשאלתך: ריק. ואקום. כשיש ריקנות, יש יותר מקום לדברים סתמיים או שליליים להיכנס ולתפוס שליטה על הזמן והתודעה. ולכן, בוודאי בתור התחלה, לך כמדריכה יש יכולת למלא את החללים הריקים בתוכן, ולייצר עניין ועשייה משמעותית בקבוצה. אפשר לחלק את המשימה הזאת לשני חלקים: עשייה משותפת עם הבנים, ועשייה בין הבנות לבין עצמן.


[גיבוש מושכל בין הבנות לבנים: פעילות משותפת ולא רק בילוי משותף ]
את מציינת שיש מידה סבירה של גיבוש בין הבנים לבנות, אלא שצריך למצוא דרכים לשמור על הקשרים הללו בגבולות הסביר. אחד העקרונות שיכולים לסייע לכך הוא שהמפגש בין המינים הוא תמיד מטרה משנית. כלומר, המפגש לא מתקיים כיוון שרוצים לדבר ולהתקרב, אלא כיוון שאנחנו עוסקים במשימה מסוימת – הן הבנים והן הבנות, ולכן "יצא" שכולנו כאן יחד. אז אפשר לדבר גם על נושאים אחרים ואפשר לקיים קשר ידידותי, אבל בתודעה, המסגרת הכללית היא לא כיף וגיבוש ו"בנים-בנות", אלא משהו אחר. דוגמאות אפשריות: צוות סניפי בנושא מסוים, התנדבות, הכנת פרויקטים, הכנת פעילות משותפת לשתי הקבוצות, וכו´.


יותר מזה: עם וגם בלי קשר לנושא של בנים-בנות, כיתה ו´ זה גיל שבו בהחלט ראוי ורצוי להפעיל הרבה יותר את החניכים, ולא רק להכין להם פעולות. באופן כללי כדאי גם, לפחות מדי פעם, לשבור את התבנית הקבועה של "פעולה בשלישי, פעולה בשבת". אפשר להכניס עוד סוגים של פעילויות ותוך כדי כך גם לנסות לאתגר את החניכות ולגרות אותן לחשיבה רצינית ויצירתית בנושאים רלוונטיים. ממילא, ככל שזורקים יותר אחריות לכיוון החניכות, ונותנים להן כלים שמאפשרים להן ליזום ולהוציא לפועל פעולות והפעלות שונות, הפעילות הופכת ליותר רלוונטית כיוון שהן מביאות בעצמן "אל השולחן" את הנושאים שמעניינים אותן. כמובן שאת כמדריכה מלווה אותן בתכנון ובעשייה עצמה, מפקחת ומייעצת.


[גיבוש בין הבנות]
מושך ו"מגניב" ככל שיהיה, גיבוש בין בנות לבנים הוא באמת לא תחליף לקשר חזק וקרוב בין הבנות (וגם לא בין הבנים). הסחף וההתלהבות באמת עלולים להביא את החניכות להשקיע הרבה בהתקרבות לבנים, גם על חשבון הזנחה מסוימת של הקשר עם החברות. יותר מכך, גם הקשר הקיים עלול להפוך בעיקר למסגרת שתומכת בקשר עם הבנים (למשל שיחות על הבנים, מי עשה מי ולמה, מי מגניב ומי לא, וכו´). זה כמובן סוג קצת רדוד של קשר חברי. גם כאן יש לך את היכולת להציע וליזום פעילויות בתוך קבוצת הבנות, בעיקר כאלה שפחות אפשר לעשות עם הבנים. למשל, לילה של פעילות בבית של אחת החניכות, פעולות ייחודיות בנושאים שקרובים יותר לליבן של הבנות, ועוד. גם כאן, אחרי התנופה הראשונית שאת כמדריכה יכולה להעניק, חשוב לנסות ולגרום לחניכות להמשיך את התנופה בעצמן. באופן כללי יותר, כמו בכל קבוצה, זו הזדמנות עבורך לנסות ולבנות את הפעולות השגרתיות סביב נושאים שבאמת מעניינים את הבנות וקרובים לליבן ולחיי היומיום שלהן (מלבד "בנים", אם כי גם על זה אפשר לדבר). היכולת שלך לעשות את זה היא פועל יוצא של הקירבה שלך אליהן ושל ההיכרות שלך איתן. אז זה עוד אפיק פעולה שבכל מקרה כדאי לבחון.


[גבולות גזרה ואופי הקשר בין הבנים לבנות – מבט ערכי]
לאחר שטיפלנו קצת בהסדרה של מה שקורה בפועל בקבוצה ובשבט, בהחלט אפשר לקיים חשיבה על טיפול מעט יותר מעמיק בעצם העניין של הקשר בין בנים לבנות בגיל הנעורים ובכלל. כמובן שה"טיפול" צריך להיות מאוד מותאם לאופי של החניכים ולסגנון שלהם. אפשר לקיים ישיבת מד"שים ולהתחיל לתכנן איך יוצרים תודעה מפותחת לגבי הקשר הזה, בלי להרתיע את החניכים או להטיף להם מוסר, וגם בלי להכשיר באופן נלהב מדי התנהגויות שנראות לכם לא מתאימות. אתם גם יכולים להחליט עד כמה לפעול במישור השבטי והקבוצתי (בנים בנות יחד, או בנפרד) ועד כמה במישור האישי, ע"י שיחות אישיות ומזדמנות עם חניכים וחניכות, ובעיקר ע"י הקשבה ולקיחת חלק משמעותי במה שעובר עליהם. באופן כללי, ככל שאתם המדריכים תצליחו למצב את עצמכם כ"כתובת" שיכולה לספק אוזן קשבת וגם איזו מילת עידוד וסיוע בנושאים האלה, כמו גם בנושאים אחרים, הסיכוי שישתפו אתכם ויתייעצו איתכם גדל כל הזמן. גם כאן, כדאי שהדיון בנושא לא יהיה חד צדדי, וגם כאן כדאי לדבר על זה עם החניכים ולחשוב יחד איתם על פעילויות מתאימות, לשתף אותם בתכנון ובביצוע, ולאפשר להם ליזום בעצמם דיוני ופעולות בנושא.


[לסיכום:]
נראה שהחניכות שלך נמצאות בסוג של שלב מעבר. יש להן חוויה יחסית חדשה ומאוד מרתקת. העיסוק בחוויה המעניינת הזאת בא בין היתר על חשבון הפעילות והלכידות הקבוצתית. אז הצעד הראשון הוא לא להתעלם, לא להטיף ולא לברוח מההתמודדות, וכן לפתוח ערוצי תקשורת עם החניכות על הנושא הזה. לשמוע אותן, לשדר הזדהות והבנה לרגשות שלהן, וכו´. כמו כן חשוב לצמצם את ה"ריק" שמזמן יותר ויותר גלישה לקבוצת הבנים. אפשר ליזום וליצור פעילויות מעניינות, וגם לשתף את החניכות בתהליך הייזום והיצירה. במקביל, כדאי לשקול, בשיתוף פעולה עם המדריכים של הבנים, יוזמות משותפות לשתי הקבוצות, כדי שהם כן יוכלו להיפגש אבל לא באווירה קלת ראש ושטותית, "בגניבה", אלא לאור יום ובצורה מכובדת, ראויה ומסודרת. מעבר לזה, בהחלט אפשר לשלב בשיח עם החניכות גם דיבור ודיון על המפגשים עם הבנים, על המחשבות והרגשות שלהן, ועל מה שעובר עליהן מבחינת הרצון להתקרב לבני המין השני. לאו דווקא ב"פעולות רשמיות" אלא בעיקר בשיחות קבוצתיות ואישיות ובהרבה הקשבה אמפתית ובהמון הבנה לסיטואציה שבה הן נמצאות.

בהצלחה!

אוהד

ohadspt2@gmail.com