חניכות מתחרות על תשומת הלב של המדריכה ורבות ביניהן

שלום.

ראשית – תודה גם לך על עבודת הקודש שלך! הדרכה מושקעת כוללת מודעות יומיומית לחניכות באופן כללי, להתפתחות שלהן ובמיוחד לבעיות שמציקות להן ולקבוצה.

הערה כללית לפני שאנחנו צוללים לעומק הבעיה שהצבת כאן: דרמות גדולות זה מעולה לרייטינג בטלוויזיה אבל ממש מעפן ליחסים בין מדריכים לחניכים, בין הורים לילדים, ובכלל – בין אנשים שרוצים להיות קרובים זה לזה. כשאני אומר "דרמות" אני מתכוון גם לאהבה גדולה וגם לשלל רגשות אחרים, חיוביים ושליליים. כשמושכים דברים לקצה הקיצוני – אי אפשר לדעת לאן זה ילך והיכן זה יסתיים. אמנם יש פיתוי גדול לחולל לעצמנו דרמות "חיוביות" ולהעצים רגשות בכמויות כדי להראות [כמה] אנחנו אוהבים, [כמה] שאנחנו שמחים, וכו´ (מישהו אמר "מורל" בסניף ובטיולים?), אבל בסופו של דבר כולנו יודעים שלצעוק משהו בקול לא הופך אותו לנכון יותר אלא רק למפריע יותר למנוחת השכנים. בקיצור: תמיד טוב להימנע ממהפכות גדולות ומרגשות ולהתרכז בדברים שחשובים לנו בצורה יותר שקולה ומאוזנת.

כל זה נכון גם בהדרכה בפרט ובמנהיגות בכלל. הציפייה ממך כמדריכה-מנהיגה היא לנווט את החניכות דרך ים האירועים, החוויות וההתרחשויות שקורות להן באופן אישי, לקבוצה באופן קבוצתי ולסניף ולעולם באופן סניפי ועולמי. לנווט זה אומר לשמור על איזונים ויציבות, ולהנחות את הקבוצה דרך ים האירועים הסוער אל עבר חוף מבטחים.

מדריכות רבות (וגם מדריכים) מכירות את התופעה: חניכות מתחרות באופן גלוי או סמוי על תשומת הלב וה"אהבה" של המדריכה. מדריכים באופן כללי, כל כל אדם, נוטים להעדיף לפעמים באופן אישי חניכים מסוימים החביבים עליהם במיוחד. זה טבעי ונורמלי. עדיין, הם נדרשים לנסות ולשמור על האיזון בקבוצה, כלומר להתייחס באופן שוויוני (אך לא זהה, כמובן) לכל החניכים/החניכות.

אוקיי, אז איך אפשר לשמר את האיזון בכל הבלגן הזה?

1. למנוע פערים משמעותיים בהתייחסות לחניכות. להקפיד שלא תהיה חניכה שהיא ה"מותק" שלך, המדריכה, ומנגד שלא תהיה אחת שתמיד נמצא בצד ולא מקבלת תשומת לב, או אחת שארת תמיד מוצאת את עצמך מתווכחת ומתכסחת איתה. נכון, זה אומר שאת כמדריכה תופסת מדי פעם "עמדת תצפית" על עצמך ובודקת אם יש פערים גדולים מדי בהתייחסות שלך לחניכות שונות. כמו שנאמר בהתחלה, גם תשומת לב חיובית "עודפת" פוגעת – הן בחניכות החביבות והן באלו שנדחקות הצידה. הפגיעה היא גם אישית וגם במרקם הקבוצתי. פערים גדולים ומורגשים מדי יוצרים ומעודדים תחרויות פופולאריות בין החניכות, מה שממש לא מסייע לגיבוש ולהדגשת החשיבות של הערכים שמרבית המדריכות מנסות להנחיל ויכול לגרום הרבה נזקים חינוכיים, חברתיים וערכיים. את כותבת על החניכה השנייה "אנחנו ממש חברות!". זו לכאורה דוגמא לאופן שבו כדור השלג הזה עלול להתגלגל. יש לך חניכה חביבה במיוחד וכולן רואות את זה. מור (שם בדוי, כזכור) כנראה מספיק תקיפה כדי לנסות ולכבוש את תשומת לבך על חשבונה של החניכה ההיא, ואת נמצאת בעין הסערה ותוהה מה כדאי לעשות. אז בהקשר הזה הדבר החשוב הוא: להסיר מכל החניכות את כל התוויות ולזכור שאת המדריכה של הקבוצה ולא אחת מהחניכות בה, מה שמחייב אותך לא להבליט במיוחד את הקשר עם חניכה מסוימת בשום צורה.

2. לאפשר ניתוק. זה שיש יחסים טובים בינך לבין החניכות, וזה שהקבוצה מגובשת, לא אומר שחניכות לא יכולות "להתנתק" מדי פעם מהקבוצה או ממך. לפעמים זה גם נכון ובריא. לפעמים לניתוק יש תפקיד משלו במרקם של היחסים בקבוצה, ואת כמדריכה בהחלט יכולה לתת לו מקום לפעמים. למשל, לא חייבים "לרדוף" אחרי חניכות שפתאום קצת פחות מתעניינות או מתלהבות. כמובן שאפשר ורצוי לברר אם הכל בסדר וכו´, אבל חניכות (גם צעירות, אגב) בהחלט יכולות להתנתק קצת מהקבוצה מתוך בחירה, ובמקרים רבים כדאי לניתוק הזה לקרות באופן טבעי. גם במקרה של החניכה שלך, את בהחלט יכולה להביע כלפיה התעניינות ולשדר שאם היא רוצה לדבר – את כאן, אבל מצד שני לא להגיע למצב שבו את מאוד מוטרדת מה"ברוגז" שלה או נראית כאילו את מוטרדת. את כמדריכה מציבה כל מיני אפשרויות בפני החניכות, ובסופו של דבר הן אלו שמקבלות את ההחלטות. אז נכון שלפעמים הרבה יותר קשה לא לעשות משהו מאשר לעשות, אבל גם באי עשייה ובאיפוק יש ערך, כשהם באמת דרושים.

3. בהמשך לכל מה שכבר אמרנו: בהחלט לא כדאי לאפשר למור "לדכא" חניכה אחרת ולא משנה מה הסיבה. שוב, תפקידך במדריכה הוא להבטיח שהקבוצה תהיה מקום בטוח ונוח לכולן, וברגע שיש חניכה שסובלת מאוד כתוצאה מהתנהגות תוקפנית ישירה שמופנית כלפיה על ידי חניכה אחרת – דרושה פעילות נחרצת וחד משמעית שלך כדי להפסיק את התופעה. זה אומר שאת צריכה להציב למור גבולות ברורים לגבי מה מקובל ולא מקובל בקבוצה, בלי שום קשר ליחסים שלה איתך.

לסיכום: נראה שאת והקבוצה שלך סובלות ממצב של מחסור בגבולות ברורים ביחסים ביניכן. כשהגבול בין "מדריכה" ל" חברה" מיטשטש מדי בעיני החניכות ובעינייך שלך, נוצר בלבול שיכול להוביל לחציית גבולות מסוכנת. זו תופעה שבהחלט פוגעת בקבוצה, ביכולת שלך להדריך בצורה איכותית ומקצועית וכמובן – בחניכה אחת ספציפית שסובלת באופן מאוד קיצוני, על פי התיאור שלך, כתוצאה מהבלבול והמבוכה שבה כולן שרויות. כמובן שגם את וגם מור סובלות גם כן, ולכן חשוב מאוד לחדד ולהגדיר מחדש, בעדינות, בהדרגה אך בנחרצות, את הגבולות בינך לבין החניכות ואת גבולות האסור והמותר ביחסים שבין החניכות.

שיקום עמדת מנהיגות זו משימה שיכולה להיות קשה. אני מקווה מאוד שהאכפתיות וההשקעה בחניכות שלך שהביאו אותך לכתוב לנו, יסייעו לך גם בשיקום המנהיגות שלך מול הקבוצה ובפתרון הסכסוכים והמריבות באמצעות מנהיגות חזקה, שיודעת גם להפגין אמפתיה וקרבה – אבל גם להקפיד על גבולות ברורים ויציבים.

בהצלחה רבה! ואת כמובן מוזמנת לעדכן ולשאול גם בהמשך.

אוהד

nuvy23@gmail.com