חניכות מתאכזרות לחניכות אחרות - איך לעצור את זה?

מדריכה יקרה – שלום.

הכאב, הצער, וגם הצורך באיתור פתרון למצוקה אמיתית של הזולת, כל אלה מעוררים כבוד, התרגשות והערכה רבה. בעולם הציני שמקיף אותנו, לא נדיר המצב שבו אנחנו מאפשרים למצוקות קטנות – ולעתים גם גדולות יותר – לחלוף לנו ליד האוזן בלי לעורר יותר מדי תשומת לב. ולכן חשוב במיוחד להעריך את המקרים שבהם מצבים כאלה מעוררים מחשבה וניסיון אמיתי לעזור.


הרגשות הסוערים סביב המצב המסובך הזה עלולים לגרום לטשטוש של גבולות. אלה יכולים להיות גבולות בין הסניף לבין ביה"ס, המשפחה, או מקומות וגופים אחרים. ולכן חשוב שהרצון שלך כמדריכה להשפיע ולעשות את המיטב לא רק למען החניכות אלא גם למען הסביבה שלהן, יקבל ביטוי שלא חורג מהתפקיד שלך כמדריכה. ולכן חשוב, למשל, שלא ייווצר מצב שבו את הופכת ל"מרגלת" שבודקת מה החניכות שלך עושות מחוץ לסניף. מה שכן, אפשר בהחלט לדבר עם המורות של החניכות שלך וליידע אותן בבעיה, וגם לשוחח עם היועצת בביה"ס שלהן. הגורמים המקצועיים בביה"ס יכולים לא רק לטפל בהתנהגות בריונית ופוגעת של החניכות האלימות (גם השפלה או איומים, למשל, הם סוג של אלימות), אלא גם לתת לבנות שנפגעות כלים שיאפשרו להן להתמודד טוב יותר עם הבעיה.


וכאן אנחנו מגיעים לאופן שבו את יכולה לנקוט פעולה בנושא במסגרת הפעילות בסניף. בראש ובראשונה, יש לך את היכולת לתת לנפגעות כלים להגן על עצמן ולא לאפשר פגיעה בהן. את יכולה למשל לארגן פעילויות בנושא "כבוד האדם", "זכויות התלמיד", וכו'. כמובן שכדאי לא להתחיל מיד בתרחיש שבו בנות מציקות לבנות אחרות, אלא לדבר על מצבים אחרים (למשל: אילו עונשים מותר למורים להטיל ואילו לא) ו"בדרך אגב" לדבר על המותר והאסור ביחסים בין הבנות עצמן. בהמשך לכך כדאי גם לציין באופן מפורש מה המשמעויות של התנהגויות כאלה (הלבנת פנים, יצירת מצוקה, וכו') ומהלכים מעשיים שאפשר לנקוט אם אנחנו נופלים קורבן למצבים כאלה. כלומר, ממש ב"רשימת מכולת": למי כדאי לפנות, איך כדאי להתמודד עם ילדים שמציקים/מעליבים/מאיימים, וכו'.


עד כאן דיברנו על העדיפות הראשונה – מניעת או צמצום הפגיעה בחניכות הפגועות. אבל יש לנו אתגר נוסף: ה"טיפול" בחניכות הפוגעות! טיפול – לא במשמעות של ענישה, כיוון שהמעשים לא התרחשו בסניף, בתחום אחריותך, ולכן אין לך את היכולת לנקוט פעולה כזאת כלפי החניכות. אבל אם נזכיר לעצמנו את הסיסמה השחוקה (אך הנכונה): "אין ילדים רעים – יש ילדים שרע להם", נוכל להתייחס לבעיה גם מהצד של החניכות הפוגעות, שגם הן עצמן מהוות "קורבנות" של ההתנהגות שלהן. אז בזמן שאת מדגישה בפעולה עד כמה מעשים כאלה הם פסולים וחמורים, כדאי גם להזכיר שלא תמיד הילדים שפוגעים – מודעים למעשים שלהם. לפעמים הם לא חושבים עד הסוף, לפעמים זה בגלל שמישהו אחר פגע בהם לפני כן, ובסה"כ לא מדובר ב"כוחות האור נגד כוחות האופל" אלא בצורך של כולנו להזכיר לעצמנו מדי פעם כמה חשוב להיות יותר אדיבים, יותר נחמדים, ופחות מגעילים כלפי הסובבים אותנו. באמצעות הסבר כזה את נמנעת ממצב שבו את "מסמנת" או מתייגת את הבנות הנפגעות כ"טובות" ואת הפוגעות כ"רעות". את מכירה בערך וברצון הטוב של הבנות הפוגעות (בלי לאשר את המעשים הרעים שלהן, כמובן), ומספקת להן אפשרות "לרדת מהעץ" בצורה מכובדת ובלי לפגוע בגאוותן.


לסיכום: מדריכים הם לא בלשים פרטיים, לא שוטרים וגם לא פסיכולוגים. הכוח שלהם טמון ביכולת לרמוז, להגיע בעקיפין לרעיונות חשובים ורלוונטיים, ולא להטיח אותם בפרצופם של החניכים. ההיכרות עם המציאות היומיומית של החניכים היא כלי ראשון במעלה בתהליך ההתפתחות שלהם כיחידים וכקבוצה. במקרה שלך חשוב לציין שההתנהגות הפסולה של אותן חניכות מתרחשת בביה"ס ולעולם לא בקבוצה, בנוכחותך. אפשר בהחלט לראות בכך אות כבוד משמעותי למנהיגות שלך וליכולת שלך לשדר ציפייה חזקה להתנהגות נאותה בסניף. ולכן אפשר לקוות שהרחבה קלה של הכוח שלך בקבוצה, יכולה להשפיע גם על מה שקורה עם החניכות בביה"ס, במיוחד אם זה יקרה במהלך משולב עם גורמים בתוך ביה"ס. בהמשך להמלצות שפירטתי בתשובה, כמובן שככל שתצליחי לקשור עם החניכות ה"פוגעות" קשר אישי משמעותי וקרוב יותר, תוכלי לשמוע מהן עצמן על הקושי שלהן להתנהג כמו שצריך פה ושם ותוכלי לסייע להן באופן ישיר יותר למצוא פתרונות ולהתנהג באופן ראוי יותר לחברותיהן.

בהצלחה!

אוהד

nuvy23@gmail.com