חניכה מקללת ללא הפסקה

שלום מוריה.

לפני הכל, גם אנחנו מעריצים אותך ובאמת יופי שכתבת לנו סוף סוף! אז עכשיו אפשר להתחיל.

השאלה שלך מצוינת בגלל סיבה אחת עיקרית: בגדול, זו בעיה שלא קשה "לטפל" בה. מתריעים פעם, פעמיים, ואז אפשר להעיף את החניכה והכל בסדר! לכאורה מאוד פשוט לעשות את זה ולא קשה לקבל גם את תמיכת הקומונרית – ואולי גם את התמיכה של חלק מהחניכות בקבוצה. מה שיפה בשאלה שלך הוא שאת מגדירה את הבעיה בצורה רחבה יותר: לדאוג לחניכה, לנסות ולאפשר לה לשנות את ההתנהגות וכך גם להישאר בקבוצה לשביעות רצונם של כולם. זו אמנם משימה קצת יותר קשה אבל בהחלט חשוב וראויה, ולכן ננסה להתמודד איתה יחד – דרך כמה שלבי פעולה:

1. קשר אישי בסיסי. לא ברור מהשאלה אם כבר דיברת איתה על הבעיה או לא, וגם לא סיפרת איזה מין קשר יש ביניכן. בכל מקרה, באופן כללי וגם ביחס למקרה הזה, כדאי מאוד לבסס קשר אישי איכותי כדי לקבל בכלל גישה אל החניכה, ולהגיע לעמדה שבה אפשר להתייחס להתנהגות בעייתית שלה בלי לייצר אנטגוניזם, כלומר בלי להפוך באותו רגע לדמות "המדריכה הרעה והמעצבנת שמטפסת עלי". אם נניח לרגע שקשר אישי טוב לא ממש קיים ביניכן כרגע (רק למקרה שזה אכן כך, אבל אני בהחלט לא טוען שזה בהכרח המקרה), הבנייה שלו חייבת להיות מנותקת מהניסיון שלך לעשות שינויים בהתנהגות של החניכה. בבניית קשר אישי בסיסי יש פרק זמן מסוים שבו אנחנו מקבלים את החניכים "כמו שהם" עד כמה שרק אפשר, ומנסים להכיר אותם לעומק עם כמה שפחות שיפוט והתערבות. כמובן שביחס לדברים כמו אלימות פיזית ההתייחסות תהיה שונה, כיוון שאנחנו לא מוכנים לאפשר חריגה כל כך משמעותית מהכללים – גם לצורך בניית קשר אישי. האם ועד כמה אלימות מילולית נכנסת לקטגוריה הזאת? זו כבר החלטה נקודתית שלך בהתאם לחומרת המצב ולנזקים שנגרמים לפי דעתך.

בכל מקרה, כדאי לנצל כל הזדמנות כדי לנסות ולהבין את הראש של החניכה, להעביר איתה כל מיני שיחות סתמיות (מה שנקרא "סמול טוק") ולקשקש איתה בחופשיות. מעבר לקשר שנרקם כך, דרך ההקשבה והאמפתיה הכללית שאת משדרת אליה, את יכולה לקבל מושג על מה שמביא אותה להתנהגות הזאת וכך לקבל רעיונות על הדרכים להוביל אותה לכיוונים אחר בהקשר הזה של קללות. חשוב להקפיד שהיא לא תחשוב שאת "מתנחמדת" אליה כדי לנסות ולהשפיע עליה איכשהו, אלא שאת באמת מסוקרנת לדעת מה נשמע אצלה ושאת מעוניינת לדבר איתה על כל נושא שבעולם, סתמי ככל שיהיה. כיוון שקשר אישי חשוב לבסס עם כל החניכות, זו הזדמנות להשקיע גם בהן ולתפוס גם איתן שיחות פה ושם בכל מיני מצבים בסניף (אישיות, קבוצתיות, וכו´), מעבר לרווח שיש בכך, אותה חניכה גם לא תרגיש "חריגה" בכך שאת מדברת איתה באופן מיוחד.

אחרי שאת מרגישה שאתן לא לגמרי זרות ושיש ביניכן קשר אישי טוב למדי (וכאמור, אולי זה המצב כבר עכשיו, שזה מעולה), אז באמת יש מקום "לתפוס" אותה מתישהו לשיחה אישית ביניכן. למרות שזה תלוי בכן, אני בדרך כלל ממליץ לנסות ולהימנע משיחה מאוד רשמית, ולנסות לעשות אותה, למשל, במהלך ליווי הביתה, כשאתן מחכות לאוטובוס, כששתיכן מארגנות משהו בסניף, וכו´ (כמובן – כשרק שתיכן שם ולא כשאחרים שומעים).

2. שיחה אישית. כדאי להתכונן קצת לשיחה הזאת, שבה את בעצם מגיעה לנושא עצמו (שפה לא נקייה) ומנסה לברר איך אפשר להגיע לשינוי. כדאי להתנסח בעדינות ולנסות להימנע מביטויים או מטונים שמבטאים שיפוט. בשלב הראשון, תתייחסי לנושא בעדינות ונסי להבין ממנה מאיפה זה בעצם מגיע ולמה כל כך חשוב לה – אם בכלל – להשתמש בקללות בצורה כל כך תדירה. את כותבת ש"קשה לה", אבל מצד שני ש"היא בכלל לא רוצה להפסיק עם זה". בקיצור: שיחה פתוחה ללא שיפוט היא דרך טובה להתחיל ולברר לאן אפשר ללכת איתה בנושא הזה. בחלק שבו את מציגה את הנושא את יכולה להשתמש במשפטים כגון: "השפה הלא נקייה שעולה לפעמים בקבוצה מפריעה לחלק מהחברות בקבוצה ולפעמים גם לי, המדריכה. בואי נחשוב ביחד מה אפשר לעשות כדי לא לגרום להן אי נוחות". כמובן שזו רק דוגמא ולפי ההיכרות שלך עם החניכה וגם לפי הסגנון האישי שלך, תוכלי להחליט איך בדיוק תנהלי את השיחה.

3. כלום לא עוזר. אם השיחה לא הייתה טובה והחניכה ממש לא משתפת איתך פעולה, מפגינה חוסר אכפתיות וכו´ למרות כל הניסיונות הכנים שלך לדבר איתה על זה, כנראה שהגיע הזמן להפעיל סנקציות באופן הדרגתי. הסנקציות האלה הן הגבלות שמוטלות על החניכה כסוג של ענישה, שהיא בעצם השלכות ישירות של המעשים הלא מקובלים שלה. חשוב להדגיש שלפני הפעלה של סנקציות חשוב לוודא שקרו כמה דברים: החניכה הבינה מה ההתנהגות החריגה שלה/מה ההתנהגות שנדרשת ממנה, היא קיבלה כמה אפשרויות הגיוניות לתיקון המצב ובחרה במודע לא לנקוט באף אחת מהן. בשלב הסנקציות אנחנו בעצם מבהירים שאנחנו לא מאפשרים לחניכה גם לא לשתף פעולה וגם לפגוע בסביבתה. אם יש תהליך שקורה, אפשר לפעמים לסבול – באופן זמני – תופעות שונות. אבל אם אין שיתוף פעולה והשתדלות מסוימת מצד החניכה – אנחנו לא מאפשרים לה לפגוע באחרים סתם ככה.

אז חשוב שתהליך ה"ענישה" יהיה הדרגתי וידוע מראש, כלומר שהחניכה תדע מה הולך לקרות ותהיה לה הזדמנות לשנות כיוון לפני שזה קורה. כדאי גם שהסנקציה תהיה קשורה למעשה הבעייתי. לכן לא נטיל עליה לכתוב שורות או לסייד את הסניף, אלא נרחיק אותה מהקבוצה ומאוחר יותר גם מהסניף (אחרי התראות מסודרות כמובן). למה? כי זו בעצם הדרך היחידה למנוע ממנה להשמיע לאוזני האחרים קללות נמרצות ולהעכיר את האווירה.

לסיכום: כל חניכה היא עולם מלא, וחלק מהתפקיד שלך כמדריכה הוא לעשות כל מה שניתן כדי "להגיע" לכל חניכה ולגעת באופן יחידני בדברים שמציקים לה. ייתכן מאוד שהקללות מגיעות ממקום של חוסר ביטחון או שפשוט מדובר בהשפעה של תרבות שונה מזו שקיימת בסניף ובאולפנה. כך או כך, ראוי ונכון להשקיע מאמצים ומחשבה כדי לנסות ולסייע לחניכה ובכך גם לפתור את הבעיה של הקבוצה כולה. אך כיוון שכוחנו כמדריכים מוגבל, ולא תמיד החניכים מוכנים לשתף איתנו פעולה, עלינו להיות מוכנים גם להגן על הקבוצה והסניף במחיר פגיעה מסוימת ומדודה בחניך אחד (שוב: פגיעה שנובעת באופן ישיר מהנזק שהוא עצמו גורם לסביבתו). בסופו של דבר, לחניך – ולכולנו – תמיד יש ברירה ואפשרות בחירה: לקלל או לא, להיות נחמדים או לא, לשתף פעולה או לא. לכל בחירה יש משמעות והשלכות משלה, וכשהחניכים יודעים מראש ובאופן ברור את ההשלכות הצפויות לכל בחירה – הם יכולים להפעיל שיקול דעת מראש ולעשות בראש צלול את הבחירה שהכי משתלמת עבורם.

אני מזמין אותך להמשיך לעדכן אותנו ולהתייעץ במידת הצורך.

בהצלחה רבה!

אוהד

nuvy23@gmail.com

לקריאה נוספת בנושא:
על יצירת קשר אישי:
https://www.kipa.co.il/ask/show.asp?id=156405
על בניית מערכות יחסים עם החניכים:
https://www.kipa.co.il/noar/ask_show.asp?id=153198