חיצוניות דתית מזויפת

שלום עינת!
השאיפה שלך לאמת, הסלידה מהצביעות, היא תכונה חיובית ביותר. גם ההבנה המאוד בריאה שלך, שלבוש, משפחה ומקום לימודים אינם ערובה לאישיות טובה וליראת שמים מאוד מקובלת עלי, ואני חושב ששתי ההבנות הללו הם בסיס טוב מאוד כדי להבין מדוע אנו מדברים שוב ושוב על הדברים שהזכרת.

כדי להסביר את כוונתי, אני אמשיל את היחסים בין האדם לבוראו כיחסים בין בעל לאשה, כי אני סבור - וכך גם למדנו מרבותינו - שיש הרבה דמיון בין שתי מערכות היחסים הללו.
יש שני סוגים של בעלים צבועים.
הסוג הראשון הוא בעל, שמבחוץ הכל נראה יפה ואידאלי. הבעל נותן מחמאות לאשתו ברבים, קונה לה מתנות לחגים, לעולם לא שוכח את יום ההולדת ויום הנישואין וכדו´. מבחוץ, כולם מקנאים בזוג הנפלא הזה, אבל בפנים, האשה מרגישה אחרת לגמרי... היא הרי יודעת שהכל אצלו חיצוני. הכל הוא נותן לה, חוץ ממה שהיא באמת צריכה - אהבה. הכל אצלו רושם כלפי הסביבה, אבל בלב - הוא לא איתה. הייתי מוסיף עוד על הסוג הזה, אבל אני חושב שכולנו יודעים במה מדובר...

הסוג השני הוא בעל, שלפעמים נראה ששכח שהוא נשוי... הוא לא מתחשב בדעתה של אישתו, עובד עד שעות מאוחרות ושוכח להודיע ל"אהובתו" שמחכה עד כלות בבית לבדה. נוסע לבלות עם החברים בבילויים "לגברים בלבד". תמיד שוכח את יום ההולדת ואת יום הנישואין ולא מבין מה פתאום אשתו נתפסת לשטויות כאלו... קטנונית! תמיד שהוא רוצה משהו אז "שווה להוציא כסף על דברים חשובים", אבל כשהיא רוצה אז "גם ככה בקושי יש לנו לגמור את החודש". וכו´ וכו´. לפעמים, אשתו תופסת אותו לשיחה, ואומרת שהיא מרגישה שהוא לא אוהב אותה יותר. אז, ברגעים האלו, הוא אומר לה שהיא הדבר הכי חשוב עבורו, והוא אוהב אותה מאוד, ובלעדיה החיים שלו לא היו חיים. היא "רק" צריכה להבין אותו...

מי מהצבועים הללו יותר גרוע - קשה לקבוע. מה שבטוח, ששני התיאורים הללו אינם מודל אידאלי לזוגיות...
אני חושב שהנמשל ברור. כמובן שאת צודקת, והבעל הראשון, שמבחוץ הכל נפלא אבל בפנים אין לב הוא בעל גרוע. וכך גם אותו "דתי" שמתלבש נכון ולומד במקום הנכון, אבל מעבר לכך אין לו כלום הוא במצב לא טוב בכלל.
אבל גם הבעל השני הוא צבוע, ויותר גרוע - הוא משקר לעצמו! [האם אהבה אמיתית יכולה להתבטא רק בלב, בלי שהיא תגיע למעשים?] האם באמת ייתכן, שאדם שאוהב את ה´, ורוצה לעבוד אותו באמת, לא ימצא לאהבה הזו בטוי במעשי היום יום שלו? האם בחור שמדבר על עבודת ה´, אבל לא מוצא את הזמן לשבת לעסוק בתורה - שהיא הדרך העיקרית להחבר אליו - לא דומה לבעל שמדבר על אהבת אישתו אבל לא מוצר זמן פנוי להיות איתה? האם בחורה שמוכנה להשקיע זמן וכסף ועצבים ולפעמים גם נוחות כדי לבחור בגד שימצא חן בעניה, ולא יכולה לדאוג שהבגד הזה יהיה ראוי ע"פ ההלכה ורוח ההלכה, לא דומה לבעל שמוצא כסף עבור מה שמעניין אותו אבל כשאשתו רוצה משהו אז "הבנק לוחץ"?

אז את צודקת. צביעות זה דבר רע. אין ספק שמי שדואג רק לפוזה הדתית שלו ולא דואג ללב הטוב שבו ולמידות טובות הוא בבעיה. אבל גם מי שדואג אך ורק לרצון, וברמת המעשים הוא לא משקיע מאמץ מיוחד נמצא באותה הסירה.

שנזכה כולנו לעבוד את ה´ בשלמות!

שנה טובה,
וכתיבה וחתימה טובה,
משה.
moshfried@hotmail.co.il