שאלה
לכבוד כבוד הרב,
שמי אייל ואני מחנך כתה יא' בישיבה תיכונית. לאחרונה שמתי לב שהרבה מתלמידיי אינם רוצים להתפלל, אינם נכנסים לתפילה ורק אחרי שאני מאיים בעונשים הם "עושים לי טובה" ומסכימים להיכנס. גם מי שנכנס לא מניח תפילין ומדבר ואני צריך לגעור בו במשך כל התפילה. כמובן שיש גם נערים בכתתי שתפילותיהם ראויות לשבח, אבל אצל הרוב המוחלט המצב הוא כמו שתיארתי למעלה, הגעתי למצב שבו הייתי צריך לומר לתלמידים שיתפללו במנחה "תפילת שמונה עשרה קצרה" (בלי חזרת הש"ץ)!
מה לעשות???
תשובה
ישנם שני עקרונות בסיסים שעליך לעבוד בעזרתם:
ראשית-- עליך להתנטרל. התפילה אינה אינטרס שלך אישית, אלא של המסגרת (כמו גם של הקב"ה) ולכן יש כפיה של נושא זה. יש להעביר זאת גם לתלמידים-- זוהי המסגרת ועליהם לעמוד בה אך אין זה מתוך שזה אינטרס שלך, או מתוך "עשיית טובה" לך.
שנית-- בתוך המסגרת עליהם (כרב ותלמידים, אשר שניכם מחוייבים אליה) לנסות ולמצוא את הדרך לעשות זאת מתוך רצון-(אך כל הזמן יש לזכור שהמסגרת בכל מקרה מחייבת זאת) את זאת אפשר וצריך לעשות ע"י [עבודה חיובית]. דהיינו: שיחות אישיות, דיונים, דוגמה אישית וכד'. כמובן שאין טעם לגעור במהלך התפילה- זה הפך ה"דוגמה האישית". אתה אינך שוטר תוך כדי תפילה. אם המסגרת דורשת ממך להיות "שוטר" תו"כ התפילה-- התפלל קודם במקום אחר, ובוא לתפילה ע"מ להיות שם שוטר. ואז הסבר לתלמידים כי אינך יכול להתפלל תו"כ ה"שוֹטרוּת", אך אתה מחוייב לה מצד המסגרת, ולכן מצאת פתרון זה.
נשמח לעזור.
ברכה והצלחה
צוות שו"ת ישיבת מעלות