שאלה
שלום הרב. האמת היא שלא טוב לי בדת. אני מרגיש יותר מדי קשיים, אני נורא מתאמץ לעשות כל מה שצריך, ובכל זאת יוצא שאני חוטא בשוגג. לעומת זאת יש לי חברים חילוניים שכיף להם בחיים, הם מרגישים שום ייסורי מצפון ושום כלום. אני נחשב די ילד טוב ירושלים. באמת שאני מנסה וכלום לא הולך לי. אם לא הייתי מפחד מהעולם בהא הייתי מזמן מוריד את הכיפה. וגם בשביל ההורים שלי. השאלה היא מה לעשות? והאם המצוות שלי בכלל שוות משו כשיש לי כאלה מחשבות בראש? זה מאוד דחוף... תודה רבה!
תשובה
שלום וברכה
יש סיפור חסידי ידוע על שני אנשים שתעו ביער ונפגשו באמצעו.
אמר אחד לשני: הבה נלך ביחד.
אמר השני: אבל שנינו לא יודעים לאן ללכת, אז מה זה יעזור ?
אמר הראשון: אתה צודק, אבל לפחות דבר אחד נרוויח. אני יודע כבר באיזו דרך לא ללכת (זו שהלכתי בה עד עכשיו) ואתה יודע באיזו דרך לא ללכת (זו שאתה הלכת בה עד עכשיו), ואם כן ביחד נחפש דרך אחרת.
אני שומע שאתה מתאר את העובדה שאתה היום יודע שבדרך שאתה הולך היום – אתה לא מיטיב עם עצמך; אתה יודע שלא טוב לך, אתה פוחד כל הזמן שמא אתה חוטא בשוגג, אתה חי בייסורי מצפון מתמידים, ואתה קשור באמונה שלך בכלל פחד או בגלל ההורים. כל זה לא לוקח אותך למקום טוב. המצוות כנראה שוות "משהו" גם במצב זה, אבל הן יכולות להיות שוות הרבה הרבה יותר.
אז אולי הגיע הזמן לחפש דרך אחרת באמונה. דרך של הזדהות; דרך של שמחה; דרך שלא פוחדת כל הזמן מריבונו של עולם, כי אם להפך – רוצה את הקשר איתו, ואת החיבור אליו; דרך שלא חיה כל הזמן בייסורי מצפון, אלא להפך – בשמחה של אמונה ?
האם אתה יכול ללכת בדרך זו ?
כל טוב