חזק באמץ, חזק וברוך, וכן למר

שלום רב.
אחרי קריאת התורה אומרים לאדם "חזק ואמץ" או "חזק וברוך". כשיהודי או אפילו רב מברך אותו אומר "וכן למר", כמבואר בגמ' מסכת מגילה, דף כ"ז עמ' ב': "רב הונא הוה אסר ריתא (חתיכת גומי במקום חגורה) וקאי קמי דרב (ועמד לפני רב). אמר ליה מאי האי (מה זה? איפה החגורה?) אמר ליה לא הוי לי חמרא לקידושא (לא היה לי יין לקידוש) ומשכנתיה להמייניא (משכנתי את החגורה שלי) ואתאי ביה יין קידושא (בכסף קניתי יין לקידוש). אמר ליה (רב) יהא רעוא דתיטום בשיראי (יהי רצון שתתכסה בבגדים. כי איכלל רבה בריה (כשהתחתן רבה בנו), רב הונא איניש גוצא הוה (אדם גוץ היה) הוה גנא אפוריא (שכב על מיטתו) אתיין בנתה וכלתיה שלחן ושדיין מנייהו עליה עד דאיטום בשיראי (באו בנותיו וכלתו, הורידו את הבגדם שלהם ושמו עליו שיתכסה בהם). שמע רב ואיקפד (הקפיד). אמר מאי טעמא לא אמרת לי כי ברכתיך וכן למר (למה לא ענית לי כשברכתי אותך: "וכן למר"?).
מכאן לומדים שאפילו לרב צריך לומר "וכן למר".
בברכה, צבי קוסטינר.