שאלה
שלום רב,
מזה כחודשיים בערך אני לומדת קבלה. תמיד הייתי אדם ששואל שאלות, תמיד חשתי שמשהו מאוד חסר לי בחיים, ומעולם לא ידעתי מה. שום דבר לא ענה לי על החסך הרגשי הגדול שלי, במיוחד בתקופת מעבר כזו, צומת דרכים מאוד גדול,בו אני מחפשת מה לעשות עם החיים שלי, לאן לפנות (אני בת 26, אחרי לימודים אקדמאיים)...
אני יכולה להגיד שהמצב הנפשי שלי באמת השתפר, אבל השאלות רק הולכות ומצטברות.
ובכל זאת, רק עכשיו, אני מרגישה שדברים מתבהרים בשבילי, אני מצליחה להבין קצת מה המקום שלי בעולם, ואולי מה אני צריכה לחפש לעצמי, אבל הכל עדיין לוטה בערפל כבד. ואני באמת מרגישה מאוד לבד. אני חוששת שאיש אינו מבין.
הבנתי, שלמעשה כמעט ואין לנו חופש בחירה, הכל בעצם מוכתב מראש, יש משהו נשגב מאיתנו שבעצם החליט מה נהיה, לאן נפנה, מיהם האנשים שנפגוש וכו'.
השאלה שלי היא, מה המקום שלנו בכל זה. האם אני יכולה באמת לשנות את הגורל שלי? האם אני אמורה להתנגד לאופי שהוכתב לי? איך אני יכולה לשנות משהו במסגרת האופי שלי אם הוא מכשיל אותי כל פעם מחדש? איפה חופש הבחירה שלי מתבטא? האם הוא קיים ובאיזו מידה?...
לא ידעתי למי להפנות את השאלה, אני אשמח אם יוכלו לענות לי... תודה מראש.
תשובה
שלום רב:
את צודקת ברושם שקיבלת בלימודים שלך שאכן הדברים נגזרים מהשמיים אח יחד עם זאת עלייך לדעת שהכל נגזר לפי הדרגה הרוחנית שלנו, ככל שהאדם מאמין יותר ודבוק יותר בה' הוא זוכה להשגחה יותר פרטית ולכך שתפילתו מתקבלת יותר. נא לעיין במורה נבוכים חלק ג' פרקים נ' ונא'.
יחד עם זאת עלייך לדעת שתכלית מציאותנו כאן בעולם הזה היא ע"מ לקיים את תרי"ג המצוות הרשומות בשולחן ערוך בצורה השלמה עד כמה שניתן.
מיכאל ברום