שאלה
שלום, שמי מירי.אני מספרת את הסיפור הזה כי אני מרגישה שיש עוד הרבה בנות במצב כמו שלי..
כבר תקופה רבה מאוד אני בדיכאון מתמשך! בחיים לא ידעתי שהדיכאון יכול להיות כל כך מתמשך שגם כשאתה רוצה להפסיק איתו על כל הרצונות שאתה מגייס לזה אתה לא מצליח. הדיכאונות שלי באו לי לאחר שהכנסתי למוח שלי דברים על עצמי. אני בת 17 וחצי, כל כך רציתי חבר, כל כך רציתי להצליח בלימודים, כל כך רציתי שיהייה לי טוב. ופשוט לא היה לי. היה לי כל כך רע. שקעתי במרה שחורה. לא הייתי הולכת ללמוד כל היום הייתי שוכבל לי במיטה חסרת כל יושבת וחושבת. החברות שלי בהתחלה ניסו להיות קצת לעזור אבל בשלב מסוים הם התרגלו לראות מירי ילדה עצובה נטולת שמחה בקושי מחייכת וכל הזמן רק מהורהרת. סתם שתדעו שלפני זה הייתי ילדה שמחה כל כך שאי אפשר לתאר עד כמה -פתאום זה קרה לי..יום אחד חברה שלי דיברה איתי על זה ושאלה אותי מירי- מה הדבר שאת הכי היית רוצה עכשיו?< אמרתי לה. חבר!!!!!!!!!!!!!!!!!!! ברור שחבר!!!!! ינחם אותי יעודד אותי יגיד לי מילים טובות ונחמדות פשוט חבר. כעבור שבוע היא שידכה לי מישהו בהתחלה היינו מתכתבים בSMS אחר כך יותא רציני ניפגשנו היינו מדברים המון בטלפון, חשבתי שחיי השתנו מאז שהוא נהייה לצידי, חשבתי שאני יהייה ילדה שמחה כל היום יחשוב עליו. חשבתי שהחיים יהפכו להיות טובים! טעיתי פשוט טעיתי בה-כ-ל. תאמינו לי שלא מוכנים לזה שווה לחכות! זה הורס הורס כל כך. אני לא הייתי מוכנה לזה וזה פגע בי יותר, אני ב"ה ניצלתי מזה, אבל כל אלה שחושבות שהחבר יבוא וישנה להם את החיים הם טועות בגדול, עכשיו התקופה הזאת תנצלו עם החברות לימודים משפחה עזבו אותכם מזה זה רק יוסיף לכם סיבוכים וצרות ובכלל בכלל לא שמחה אולי שמחה ריגעית אבל לא שמחה אמיתית! זהו, זה הסיפור שלי. אני מקווה שאולי אני יצליח לעזור ולו למישהי אחת..