חברות שלי מתדרדות לכפירה ועוד

שלום נעמה,
יישר על כח על דאגתך לחברותיך. באמת, המצב היום מאוד לא פשוט הן לנוער והן למבוגרים.
כולנו עורכים חשבון נפש, שואלים שאלות ומנסים להבין מה הקב"ה רצה.

את שואלת שאלות מאוד קשות וכואבות, ואת רוצה לדעת את התשובות בשביל להעביר לחברותיך.
אני מציעה לך, עם כל הרצון הטוב שלך, להפנות אותן לאנשים שידעו לענות להם על השאלות.
גם אנחנו ב"חברים מקשיבים" יכולים לעזור להן.

חשוב שאת תהיי שלימה עם האמונה שלך, עם דרך החיים שלך, ברגע שלך תהינה תשובות, תוכלי לענות להן ללא קושי.
חשוב שאת תהיי חזקה, כי הרי בסופו של דבר את תעמדי בפני בורא העולם ותתני דין וחשבון על מעשיך.

אני רוצה לספר לך סיפור שקראתי:
"פעם אחת בבוקר בהיר של שבת קודש, בשכונת שפירא בתל אביב, יצאנו מהתפילה ובאמצע הדרך הרגשנו מישהו מאחורינו.
הסתובבנו והנה איש כבן חמישים עם סגריה בפה ומצית בידו... "שבת שלום"! אמרנו לו. הוא לא ענה אלא הראה לנו, כמצטער, את הסגריה שלו שהוא עומד להדליק. ואז, ידי הייתה כבר בכיסי לתפוס את הנשק המועדף שלי: סוכריות צבעוניות שאני לוקח תמיד איתי למקרה הצורך.
והנה אני מושיט סוכריה כתומה ומבריקה לאיש ההוא מלווה בחיוך חם ואוהב. להפתעתי החל האיש להאנח כשדמעות זולגות מעיניו ונוא מחזיר את הסגריה יחד עם המצית לכיס וגונח לעברי:
"אתה לא יודע איזו מצוה עשית - אחי, איזה מצווה עשית! אתה לא יודע..."

יכול להיות שחברותיך הן כמו הזקן, שאוטוטו ולא הולכות בדרך הישר, את צריכה לחפש את הסוכריה בכיס שלך בכדי לעזור להן, משהו מעצמך, מתוכך. לכן חשוב שהסוכריה קודם תיהיה ערבה לחיכך, כדי שתוכלי לתיתה לאחרים.

אני מאוד אשמח אם תחזרי אלי ותשאלי אותי שאלות ספציפיות שמכאיבות ומציקות לך באופן אישי.

אולי את לא מבינה מדוע אני חושבת שאת לא צריכה לעזור לחברותיך. אז זה לא כך, העזרה שתתני להן זה כמו שכתבתי, למצוא משהו חזק שיתפוס אותן. יש היום המון רבנים ואנשי חינוך שקשובים לבני הנוער ורוצים לענות לשאלותיהם. לי חשוב שלך יהיה טוב בלב, אם הן רוצות, שתשאלנה תדרבני אותן לשאול.

בכל אופן, תעייני קצת בתשובות שלנו באתר, ישנן תשובות רבות לשאלות שחברותיך שואלות.

אם את חברה טובה שלהן, תנסי לבחון האם השאלות הן שאלות של התרסה, והן תחלופנה באיזהשהוא שלב, או שבאמת, משהו באמונה התערער וצריך איזושהי "סוכריה" שתציל אותן ברגע האחרון.

כי אם אלה שאלות של התרסה, אז כדאי שתאמרי להן כל הזמן שעכשיו הן בנסיון, הקב"ה בוחן אותן ואת כולנו. קרה משהו קשה, נכון אבל כמו שכולם אומרים, ובראשם אנשי גוש קטיף "את הרוח לא שברו ולא לקחו", הרוח הזאת עוד נושבת בחזקה ועוד תסחוף איתה זרעים רבים שרק יצמיחו עוד ישובים ועוד זרעים של אמונה.

כמובן שאנו מצפים לראות איך כל ההשתלשלות הזאת רק תביא טוב ואיך שמו של הקב"ה קודש בעיני כל העולם. העוצמה של התפילות והעוצמה של הציבור המאמין.

זהו, אני מקווה שלא אכזבתי אותך בתשובתי,
אבל אני חושבת שגם אם הייתי עונה לך מה לענות להן, ואת עדיין לא מספיק בטוחה באמונה שלך,
זה לא היה עוזר לחברותיך, כי את צריכה לדבר מתוך ליבך, מתוך ה"אני מאמין" שלך, ואז זה יחדור ללבבות האחרים.
בכל אופן, אשמח אם תצרי קשר,
רעות
yohi253@walla.com