חברות אומרות שנהייתי דוסה

שלום לך,

אני לא חושב שהחברות שלך יורדות עלייך. אני דוקא חושב שהן לא מצליחות לבטא את ההערכה שלהן איך את מסוגלת, ככה סתם, "באמצע החיים", לקחת אחריות על החיים שלך ולבצע שינויים שחלק מהן היו רוצות ולא מסוגלות לבצע.
אני לא חושב שהחברות שלך יורדות עלייך. בזכותן, את בוחנת אם השינויים שלך, אם השינויים שבך הם שינויים אמיתיים או חיצוניים. האם זו התלהבות של רגע או שמא מדובר בתהליך עמוק שאת מבינה שיש לו מחיר.
אני לא חושב שהחברות שלך צוחקות עלייך. פשוט הן אוהבות אותך והן חשות שמה שהיה משותף לכן עד עכשיו הולך ומשתנה. כבר לא מענינים אותך אותן דברים ונושאי השיחה מצתמצמים. הן לא רוצות לאבד אותך! הן אוהבות אותך.

את לא צריכה להבהל.
את צריכה להיות ה שאת רוצה, חולמת.
לא לוותר.
בסוף,
עם רובן הקשר יתהדק.
הן תראינה שהעובדה שאת ערכית יותר ומקפידה יותר במצוות לא פוגעת ביחס שלך אליהן.
הן תראינה שיש לך יחס חם אליהן ואת יודעת לשלב ולהכיל הרבה בתוכך.
לא כולן תאהבנה את התהליך. יתכן ועם אחת או שתיים ינותק הקשר אבל זה טבעם של דברים.


בראש ובראשונה אדם צריך להיות נאמן לעצמו. מכאן, אפשר להמשיך במסע החיים.

ולסיום, אנא,
שדרי בטחון עצמי, מוצקות ואמונה בדרכך.
גם זה יוביל להכרה של כולם בך.


שלך,

הרב שי