חברה שנפטרה - איך מתחזקים?

שלום יקרה,

השאלה שלך עוררה אותי לחשוב כל מיני דברים. הסיבה שהתמהמהתי עם התשובה, היא הרצון לתת לך מענה כמה שיותר אמיתי, שתוכלי להמשיך איתו הלאה.
לאבד אדם קרוב, צעיר, שנפטר לאחר מחלה קשה מטלטלת לנו את האמונה. אי אפשר בעצם שהיא לא תטלטל.
עם זאת, אני רוצה להציע לך פה בתשובה נקודת הסתכלות אחרת. היא רלוונטית וטובה למקרה הזה, אבל היא גם משמשת כנקודת מבט אפשרית על כל דבר שקורה לנו בחיים.

(פה גם אציין שהדברים מבוססים על מאמר של הגרי"ד סולובייצ´יק ב"מן הסערה" מאמר שעוסק כולו בדיוק בנושאים האלו של הסבל)

נקודת המוצא של כל דרך ההסתכלות הזו, היא שהדברים שקורים קורים ואין לנו באמת יכולת לדעת מדוע הקב"ה החליט לעשות את מה שעשה.
אנחנו לא יודעים מדוע יש רוע בעולם, ומדוע דברים כואבים קורים לנו או לסובבים אותנו. באמת שאין לנו דרך לדעת. לכן הגישה שאני מנסה לתת פה, היא להסתכל על העתיד.
כלומר, לא "לחפור" בלמה הדברים קרו, אלא להסתכל עם מבט לעתיד – [מה אנחנו יכולים לקחת הלאה].
ובמילים אחרות, שבהינתן לנו שיש רוע וסבל בעולם, השאלה היא מה אנחנו עושים איתו? לא לנסות לחפש את הסיבה, כיון שיש דברים שהשכל האנושי אינו מסוגל להבין. תמיד אפשר לנסות להביא תירוצים זולים, אבל הם לא באמת עובדים. אז במקום להביא תירוצים וקלישאות, בואי נלך ונחשוב איך אנחנו מעצימות את עצמינו. איך מתקדמים קדימה מתוך השבר הזה. מתוך האסון הכל כך כבד וקשה הזה.
כן.. זה נשמע קצת מילים גבוהות, אבל אני מבטיחה לפרוט את הכל בצורה שתיראה הרבה יותר מוחשית ואפשרית.

[מסתכלים לעתיד!]
הרעיון הוא לקחת את הכאב הזה ואת השבר הנורא הזה ומתוכו לחזור בתשובה.
לא תשובה במובן של עשיתי חטא ולכן צריך תשובה, אלא במובן שהאירוע הזה מערער לנו את העולם. הוא משנה לנו את ההסתכלות.
הוא כל כך מטלטל את מה שהיינו ומי שהיינו, שהוא בעצם יכול לשמש לנו כמנוף לעשות תשובה ולהתחזק.
המשמעות של תשובה היא בעצם השינוי המחשבתי. שינוי התפיסה שלנו את העולם ואת מה שקורה. וזה בדיוק הרעיון בעשיית תשובה שמגיעה אחרי שבר כל כך נורא.
ודווקא מהמקום הזה של השבר, של הטלטלה הזו, נוצר החיבור הכי ישיר לקב"ה.

הדרך של ההנצחה היא דרך נהדרת של הסתכלות קדימה.
יש המון דברים שאפשר לעשות, ושאנשים שונים עושים כדי להנציח את יקיריהם.
יש כאלו שבוחרים בדברים גדולים, כמו הכנסת ספר תורה חדש לעילוי נשמת האדם, תרומה של כסף והנצחה ע"י הקמת מבנים וכדו´.
אבל יש גם המון דברים קטנים שאפשר לעשות. שהם לא פחות חשובים ולא פחות מהותיים. כמו לדוג´, לקבל על עצמינו לימוד של משהו מסוים. או להקפיד יותר על נושא של לשון הרע ורכילות.
ההנצחה גם עוזרת לא לשכוח את האדם שנפטר.
ובכלל, אני לא מאמינה שאפשר לשכוח. הכאב אולי יהפוך לנסבל יותר, הוא יהפוך להיות חלק מהחיים, אבל לא באמת מצליחים לשכוח מישהו שאהבנו כל כך.
האנשים שאהבנו, הם תמיד נשארים איתנו במחשבות ונשארים לנו בלב. הם תמיד יצוצו לנו ברגעים המאושרים בחיים, או יותר נכון החסרון שלהם יורגש אז יותר מאשר בכל יום אחר...

יקירה, הדברים שלך כל כך אמיתיים, והקושי שלך הוא כל כך אמיתי, אבל אני רוצה להזכיר לך, דווקא עכשיו כשאנחנו בפתחו של חודש אלול, חודש הרחמים והסליחות, שזה הזמן לקבל על עצמינו דברים לקראת התחלה של שנה חדשה וכחלק מחשבון הנפש שאנחנו עורכים

אם תרצי להמשיך לשתף או לספר אם הדברים עזרו, אני אשמח לשמוע על כך במייל.
סיון
sivanlax@gmail.com