חברה שמתרחקת מהדת... איך תומכים בלי להציק?

בע"ה

שואלת יקרה, שלום!

את מתארת סיטואציה שמוכרת ללא מעט בני נוער, כאשר יש תחושה שאחד החברים הולך "להוריד את הכיפה" או שהוא נמצא בדרך. זה כרוך לפעמים בהרבה לחץ ועצב, אבל כחברה שאכפת לה כדאי שתדעי לנתב למקום יעיל את כל האהבה והרצון לעזור לחברה שלך.

[לקבל את התהליך כטבעי]
קודם כל, אל תשכחי שתהליך החשיבה הוא תהליך טבעי וחשוב. הגעתן לגיל שבו הרבה דברים שעד עכשיו היו ברורים הם כבר פחות מובנים מאליהם; בטח גם את עוברת תהליכים משל עצמך ומתעמקת בדברים שעד עכשיו לא התעסקת בהם, ולא בכדי. זה שלב מעבר משמעותי בין ילדות לבגרות והוא טומן בחובו אפשרויות נפלאות לצמיחה והתפתחות. יחד עם זאת, כמו כל כלי, תלוי איך משתמשים בו ולאיזה כיוון לוקחים אותו.
התורה בעצמה מכוונת אותנו לחשוב ולהתמודד עם שאלות ולא לנהל את החיים שלנו כ"מצוות אנשים מלומדה", והיא גם מדריכה אותנו לדרך הנכונה לעשות זאת – ללמוד, לשמוע תלמידי חכמים, לשאול אנשים גדולים וכו´. כאמור, חברה שלך (ועוד שכמותה) לא "שונה" אלא חווה תהליך חשוב ובעיקר טבעי. הבירור וההעמקה הם חובה כשאנחנו מבקשים לחיות חיים אמיתיים, וכשהם נעשים בצורה נכונה הם מובילים לעבודת ה´ פנימית ועשירה יותר.
לכן, אין סיבה שהמחשבות כשלעצמן ירתיעו אותך – הן נכונות והן במקום. השאלה היא איך את כחברה יכולה לעשות את הדבר הנכון כשאת רואה שהמחשבות האלה לוקחות את החברה שלך למקומות פחות רצויים.

[להיות חברה]
לפעמים הרצון הטוב שלנו להיות לעזר רק מעצבנים ומלחיצים את מי שאנחנו מנסים לעזור לו. יתכן והחברה שלך לא רוצה שתהיי שם כ"עוזרת" אלא כחברה וכאוזן קשבת. נסי להימנע מהערות, דיונים ושכנועים ובמקום זה להיות שם בשבילה כחברה, להקשיב לה בשביל לאפשר לה מקום שבו היא תוכל להתלבט ולהתפרק.
יכול להיות די מפתה לתת לה הכוונות ועצות ("אני מכירה רב תותח שיפתור לך את כל הבעיות", "קניתי לך ספר שישנה לך את החיים", "אולי תתקשרי הערב למחנכת ותספרי לה?" ושות´), אבל יכול להיות שכל מה שהיא צריכה זה את המרחב והזמן שלה לחשוב. במקום להפנות אותה לאנשים את יכולה לנסות לדבר עם דמות שקרובה אליה ושתוכל גם היא להיכנס לתמונה – מדריכה, חברה בוגרת, אחות וכו´.
בנוסף, יכול להיות שעל בסיס החברות האמיתית שלכן היא תרגיש בנוח – אם זה יהיה רלוונטי – לבקש ממך לפעול יחד איתה לקבלת ייעוץ או כל עזרה אחרת.
מן הסתם ההתלבטויות שלה מכבידות עליה גם בלי שהיא תצטרך "להתעסק" עם שלל האנשים שמלחיצים אותה ומנסים להחזיר אותה למוטב. את יכולה להקל עליה ולהיות שם בשבילה לא בשביל להציל אותה אלא פשוט בשביל להיות חברה שלה, ולפעמים דווקא זה מקום שהוא הרבה יותר משמעותי.

[לזכור שהתוצאה לא תלויה בנו]
עם כל הרצון וההשתדלות – אנחנו יודעים שבסוף מי שתעשה את הבחירה זו היא, ולצערנו לא כולם עושים את הבחירה שהיינו רוצים שהם יעשו. יתכן והיא תחליט לחיות בצורה שונה ממה שהיא חיתה עד עכשיו, צעד שעלול להיות לא פשוט לכל הצדדים – אבל את יכולה להחליט שהחברות שלכן שווה גם את הפער שעלול להיווצר, ולהמשיך לתחזק אותה בלי קשר למקום הדתי שבו חברה שלך נמצאת. זה קצת קשור לנקודה שהזכרנו למעלה – אם החברות והקשר שלכן לא ייסוב רק סביב השאלות והדת, תגלו שבכל מקרה נשאר לכן עולם עשיר בחוויות משותפות, ובנוסף יכול להיות שתהיי בשבילה מעין "גשר" לעולם הדתי למתי שהיא תרצה, אולי, שוב לקפוץ ולבקר בתוכו.

[לזכור לדאוג לעצמך]
כאמור, תהליך הבירור והחשיבה עובר על כולם במידה כזו או אחרת, וחשוב שעם כל הדאגה שלך סביב החברה, תזכרי גם לדאוג לעצמך ולמצוא תשובות לשאלות שאולי צצות לך. תמשיכי ללמוד, להתחזק, לפתח קשרים עם דמויות משמעותיות ובכלל לחוות את השלב הזה כתהליך חיובי, מלמד ומשמח.

אם תרצי להרחיב באימייל, את מוזמנת בשמחה לפנות לכתובת שבתחתית העמוד.

ובינתיים,
בשורות טובות, בהצלחה ורק טוב!

ליאורה

leora.d.c@gmail.com