שאלה
החיים שלי היו רגילים לגמרי,שהייתי בכיתה ד' ההורים שלי התגרשו,אבא שלי התחתן שוב וגם אמא שלי,ואז עברנו עיר,מרחק שעה וחצי נסיעה מאבא שלי,שעברנו דירה החברה הראשונה שהכרתי הייתה בעצם שכנה,שיום אחד דפקה לנו בדלת והזמינה אותי לבוא אליה,היא הכירה כבר את האזור שגרתי בו והיא לקחה אותי איתה לבני עקיבא והכירה לי את החברות מהגיל שלי(היא הייתה שנה מתחתיי)
המטרה שלי במכתב ממש לא הייתה לספר עליה,ועל כל מה שעבר לי בחיים,אני רק יספר שבהמלך הזמן אנחנו הפכנו לממש אחיות! אני הגעתי לחטיבת ביניים החדשה שלי,ושנה אחר כך היא גם הצטרפה,וכל המשפחה שלה גם,היו חברים של המשפחה שלנו,יצאנו למקומות ביחד,אכלנו ארוחות בשבת,הם היו השכנים שאליהם היינו יורדים 'לבקש חלב',בכיתה ו' עשו עליה חרם,ומיותר לציין את מה שהיה בכל התקופה הזאת איך שבאתי לקחת אותה מבית הספר(כי היא רצתה ללכת עם מישהי חזרה הביתה)עשו עליה חרם ס-ת-ם! שטויות של ילדים בגיל הזה,היו לה בערך 5 חברות,וכל השאר פשוט הפסיקו לדבר איתה,ולא הזמינו אותה לבת המצוות שלהם,החברה הזאת,נקרא לה טל,הייתה החצי השני שלי(רק שאז..לא הבנתי את זה)הלכנו ביחד לבית הספר,ולטיולים,לבני עקיבא,לשנינו נולדו אחים באותו גיל(גם ההורים שלה היו גרושים,ואבא שלה גם גר באותו העיר של אבא שלי)כך שיצאנו לטייל איתם ביחד,היה לנו את אותו סיפור החיים,היינו נוסעות יחד לאבא שלנו ומה לא עשינו ביחד? ה-כ-ל.
אני זוכרת ששנה שעברה עברתי בבית הספר וראיתי אותה פעם אחת בוכה,שאלתי אותה "טל מה קרה?" והיא לא ענתה לי,יום אחר כך שאלתי אחת מהכיתה שלה מה קרה לה אתמול,והיא ענתה לי שהיא לא הרגישה טוב,אחרי כמה זמן התחילו להיות לה בחילות והקאות,אמרנו טוב,מחלה,נשארה בבית כמה ימים וחזרה לבית הספר,אבל הבחילות נשארו,והיא הלכה לעשות בדיקת דם,באותו יום התקשרו אליה ואמרו לה שמשהו לא בסדר,ומאותו היום..כל יום היא הלכה לרופא אחר ואף אחד לא ידע מה יש לה,היא הלכה לבתי חולים ועשתה המון בדיקות,ואף אחד לא ידע מזה,ככה התרגלתי פחות לראות אותה בסביבה אבל ידעתי..בסדר תרופה אנטיביוטיקה,עוד שבוע היא תחזור,ביום האחרון ללימודים אני זוכרת שהמחנכת שלי אמרה לכיתה שהשבוע "גילו אצל טל מכיתה ט' את סרטן הדם-לוקמיה,ובבקשה להתפלל למענה" לוקמיה??? סרטן??? אני זוכרת שטל באה אליי פעם אחת וכולה הייתה בשוק כשהיא סיפרה לי שלמורה אחת בבית הספר ש
תשובה
שלום...
הצטערתי מאוד מאוד לקרוא את מה שכתבת. פשוט אין מילים. באמת אין מילים. כ"כ עצוב...
אני שואלת את עצמי- מה אפשר לומר? חוויה כ"כ קשה, ועוד בגיל צעיר...
מה שכתבת שאת עושה למענה (תהילים, קריאת שמע) הם דברים עצומים! הם דברים שרק עושים טוב לנשמה של חברתך. אני באמת חושבת שזו התגובה הכי יפה ועוצמתית. להתפלל לעילוי נשמתה, ללמוד משהו לעילוי נשמתה, לבחור איזו מידה טובה שהיתה לה ולעבוד עליה, ולדבר עליה (לדוגמא, אם היא שמרה על לשון הרע). על זה ממש כתוב ש"צדיקים במיתתם קרויים חיים"- בגלל שממשיכים את הזכר שלהם, וגורמים לכך שמעשיהם ישפיעו גם עכשיו על מעשינו.
לא סתם הזדמן לך להיות בעולם עם חברה זו. הרי הקב"ה יכל לעשות שבכלל לא תכירו אחת את השניה. אבל משמיים רצו שתיפגשו, ואולי אפילו בשביל מטרה זו- שאת, ובכלל, הסביבה הקרובה אליה- תתחזקו מהמקרה הזה.
ב"ה היא נמצאת במקום טוב, לאחר שעלתה טהורה לשמיים, וגם אנו בעזרת ה´ ננצל זאת למטרות טובות.
אני מאחלת לך שתצליחי במטרות, ושהעצב הקשה יעבור וישארו רק הדברים הטובים. "ומחה ה´ דמעה מעל כל פנים".
בשורות טובות!!
אשמח לשמוע ממך,
רחל.
rachel_mt@walla.com