שאלה
לפני כמה ימים אני וחברה שלי דיברנו ופתאום היא התחילה לבכות שאף לא מתייחס אליה (זה בגלל שיש בנות בכיתה שמנסות להוריד בנות ברמה החברתית, כדי לתפוס את מקומן, מקומה היה 7 מתוך 10)והיא שאלה אותי מה אפשר לעשות ולא ידעתי כ"כ מה להגיד כי באמת היה לי קשה לענות לה על זה...
אשמח לתשובה!
נ.ב אני בת 13
תשובה
בע"ה
שלום לך,
נקדים ונאמר יישר כח על ההקשבה, האכפתיות, והרצון להיטיב ולעזור. יהי ה´ עמך!
כדאי אולי שנדע שמדובר בקשיים לא פשוטים, שמאפיינים מאוד את הגיל שבו אתן נמצאות. לאורך כל החיים החברה תופסת מקום מאוד נכבד באדם, ובגיל הזה התחושה מתגברת עד כדי להיות חזות הכל. לעיתים המצב מחמיר כאשר נערה מרגישה שהחברה לא מעריכה אותה בכלל, וכתוצאה מכך מפחיתה אף היא את ערך עצמה בעיניה! יוצא שהדימוי והביטחון העצמי יורדים בעוצמה, ומזה צריך מאוד להיזהר. זו אולי תגובה אנושית לפידבק השלילי שמקבלים מהחברה, אך חשוב שנדע שהערך העצמי שלי נגזר ממי שאני, ולא ממה שילדה אחת או שתיים או יותר בכיתה משדרות לי. בנוסף, אדם שמצליח להעריך את עצמו בפשטות אך בעוצמה, ומשדר שהוא בטוח בעצמו זוכה בסופו של דבר להערכה מהחברה על כך.
יש כמה כיוונים שצריך לעבוד עליהם:
ראשית, להכיר את המציאות. אני שייכת לחברה הכיתתית, אך אני חלק ממסגרת משפחתית ג"כ ואולי אפילו סניפית (או כל חוג אחר שמכיל חברות אחרות), ושם כן זוכים להערכה וליחס נעים וטוב. אז אולי אני לא מלכת הכיתה, אבל יש מקומות שבהן אני זוכה למקום חברתי טוב.
יותר מזה, אפילו בתוך הכיתה כנראה שהמצב לא כזה גרוע. אולי כמה בנות "מהמעמד הגבוה" פחות מתיחסות אליי, אבל יש לי חברות טובות שאכפת להן ממני, שמקשיבות לי (את למשל, הקשובה לחברתך). אם נעבור אחת-אחת יכולהיות שנגלה מספיק בנות ששורר בינינו כבוד ויחס חברי בריא. אם נסתובב איתן יותר, התחושה הזו גם תתחזק.
ככל שנעמיק בהסתכלות הזו, הבעיה שנראתה קודם לכן הר האוורסט, הולכת ומצטמצמת לגבעה קטנה (שעדיין צריך לפתור).
שנית, עבודה עצמית. זה אמנם לא נעים בכלל לקבל יחס כזה מבנות שהקול שלהן אכן "נחשב" בכיתה, אבל האם זה מעיד משהו על מי שאני באמת? תשובה: לא. האישיות שלי נבנית לפי החלטות ובחירות שאני עושה, נמדדת לפי הרצונות שלי, ומה שחשוב בעיניי. האם אני מחפשת לעשות טוב? האם אני משתדלת לנהוג יפה בסביבתי? תשובות חיוביות לשאלות כאלו בונות בנו קומה שלא תלויה במה אחרים יגידו, ומחזקת את הביטחון במי שאני. כיוון שכך, ממילא החשיבות המטורפת שאנחנו מייחסים לדירוג כיתתי (שלא מעיד על שומדבר), ולמה שבנות כאלו יגידו, תרד בהתאם למקום נורמלי ובריא.
יש נקודה נוספת שקשורה אלייך בתור חברה. כחברה טובה המקום שלנו צריך להיות מחזק, מעודד, תומך ומקשיב. לפרגן, לגרום שיהיה טוב, לשמח. חוויות טובות כאלו, ובמיוחד כשאת חלק מהכיתה שלה, יתרמו לתחושה בריאה יותר ולסיפוק יחסי. כשאדם מרגיש שיש מי שסומך עליו ומיטיב לו, קל לו יותר להתמודד עם צרותיו ועם קשייו.
וכמובן, את והיא מוזמנות להתפלל לקב"ה שיעזור, ויקל גם על ההתמודדות הזו שלה.
ואם אנחנו באזור פסח, שווה לברך בחירות אמיתית שתוציא אותנו משיעבוד (לפעמים חברתי..) לתחושת התחדשות ופריחה :)
שיהיה חג פסח כשר ושמח!
לגמרי כאן בשבילך,
אורית
orit.kislev@gmail.com