שאלה
חברתי הודיעה לי לפני שבוע כי היא חולה בסרטן, זאת לאחר שלפני חצי שנה שכלה את בתה באותה מחלה.
ישבנו לשוחח והתעוררו אצלה שאלות אמונה קשות, כדוג', איך אלוהים הרחום והחנון מביא אותה מכה לאותו בית שכבר ספג מספיק.
אני לא ידעתי מה לענות לה, נשארתי מולה חסרת מילים, אני יודעת שמתחילים להתפתח אצלה הרהורי אמונה ואני מוצאת עצמי מנועה מלעצור את זה. אני פשוט לא יודעת מה לומר לה.
אשמח אם תעזרו לי.
בברכה,
מאיור.
תשובה
שלום
כואב מאד לשמוע את תיאורך, ואני מאחל לחברתך רפואה שלימה ושמחה, ולך שתהיי חזקה בשבילה ובשבילך.
בעת כזו, עיקר מעמדך כחברה צריך להיות בהקשבה.
חברתך בכאב ובצרה גדולה, והיא צריכה שותפה לדרך הקשה בה היא הולכת.
שותפה לדרך, היא שותפה ללבטים, המקשיבה לכאב שלה.
בעניין האמוני, יש לדעת שכל משבר הוא נטראלי, והשאלה היא לאן האדם לוקח אותו.
השבר והרהור האמונה יכול להוביל לבניה עמוקה וגבוהה יותר של האמונה, ומנגד הוא יכול למוטט את הבניין האמוני הקיים ולהשאיר חלל ריק של כפירה וכעס.
המשבר הנורא הפוקד את חברתך, יכול להוות עבורה דרך להבין שבורא העולם הוא לא רק מלך הודאות וסימני הקריאה, כי אם גם (ובעיקר) מלך הספקות, התהיות וסימני השאלה.
ההשלמה הנפשית עם מושג הספק, מושג חוסר ההבנה, היא רמה גבוהה של אמונה.
זאת משום שאמונה בד' תוך כדי מצב בעייתי ומסובך, היא בעצם נתינת אמון בו, נתינת אמון בהנהגתו, גם אם אין לך ולה את הכלים להבין מדוע הוא עושה כך.
על כן, בעיקר הקשיבי לחברתך, השתתפי במסע.
ושתפי אותה בכך שסימני שאלה וחוסר ידיעה מדוע ד' עושה משהו, אינה כפירה, אלא יכולה להיות הבעת אמון גדולה בדרכו של ד', גם כשנראה שהוא אינו מנהיג את המציאות חלילה.
רפואה שלימה ורק שמחות