זרמים שונים ביהדות

שלום וברכה,
שאלתך נשלחה לשני משיבים, ולהלן תשובותיהם:

[תשובה א]: אכן זרמים רבים בתורה - "שבעים פנים לתורה". כולם עבדי ה' כולם בניהם של אברהם יצחק ויעקב והיסודות זהים אצל כולם: עיקרי היהדות, תרי"ג מצוות וכו'
בודאי ובודאי שיש מקום לכל הזרמים השונים כמו י"ב בני השבטים שכל אחד מהם היה שונה. רק כך אנו מרכיבים את עם ישראל.
כמובן שאחדות איננה אחידות – כך נהג לומר הרב צבי יהודה קוק.
הסבר: ריבוי הפנים בעם ישראל (כמובן כאשר כולם עושים לשם שמים) הוא דבר חיובי. איננו רוצים שכולם יהיו זהים, שכולם יהיו כמוני. לכל קבוצה יש מקום. אלא ש...עלינו להיות מאוחדים קרי לדעת שלמרות השוני כולנו גוף אחד. עם אחד. נציגיו של הקב"ה עלי אדמות.

אם כך את שואלת מדוע רבו המריבות, מדוע ישנם זרמים שלא מקבלים זרמים אחרים?
אכן המציאות הזו כואבת.
יתכן וישנם כאלו שבאמת היצר הרע הוא זה שדוחף אותם לבטל את 'האחר'. הם מנסים להראות כלפי חוץ שזה לשם שמים אך מלבושים רבים לו ליצר. אנשים אלו ודאי צריכים לעשות תשובה גמורה...
אני רוצה שתדעי שלפעמים המיעוט הוא צעקני, אבל אחרי הכל הוא מיעוט.

פעמים רבות מחלוקות מתחילות לשם שמים ועם הזמן מתבררת האמת.
ואני מסביר: עם ישראל היה 2000 שנה בגלות. זה המון זמן. לשרוד בגלות בכלל וכל שכן כעם אין זה פשוט כלל. היו תקופות של רדיפות, שמד, עלילות דם, מסעות צלב, שואה וכו'. וכן השכלה, התבוללות, רפורמה ועוד ועוד...
עם ישראל היה צריך לשמור על עצמו מכל משמר. כיצד? אנשים שמרו על המסורת שקיבלו מאבותיהם בקנאות רבה. כל חידוש, כל זרם חדש ביהדות היה צריך בדיקה מדוקדקת. (שבתאי צבי ימ"ש לדוגמא התחיל מתוך עם ישראל ובתחילה היו רבנים שהלכו איתו עד שהתברר שהוא נביא שקר.) הביטוי "חדש אסור מהתורה", (שבמקורו עוסק באיסור אכילת התבואה החדשה קודם הקרבת העומר) הושאל לכל זרם/כיוון חדש שניסה להכנס לעם ישראל. קרי: "חדש" קודם כל הוא אסור ורק אח"כ בודקים ב"שבע חקירות" האם בכל זאת יש לו מקום. כך שמר עם ישראל על עצמו. דברים שהם באמת חלק מהתורה במהלך השנים נכנסו לעם ישראל אך דברים מקולקלים לא הצליחו לחדור. החסידות לדוגמא בתחילה היו לה מתנגדים רבים, עד כדי כך שהיו שאסרו להתחתן עם החסידים. אך המציאות הוכיחה שהם חלק מעם ישראל אחד משבעים הפנים שבתורה. והיום אין חולק על כך שהחסידים הם זרם חשוב בעם ישראל.
כך קורה לעניות דעתי גם היום כאשר נתקלים בכיוונים חדשים/מחודשים בתורה ישנו חשד מסוים כלפי הדבר (כמובן יש כאלה המגזימים וכל דבר מעט שונה ממה שהם רגילים הם ישר נגד...) ורק אם הדברים אמיתיים ולשם שמיים הם יעמדו במבחן ההיסטוריה.
מקווה שקצת הבהרתי את העניינים,
עמנואל

[תשובה ב]: שלום רב לשואלת.
השאלה שלך היא באמת שאלה טובה ומכאיבה.
אמרו חכמים במסכת אבות 'כל מחלוקת שהיא לשם שמיים סופה להתקיים וכל מחלוקת שאינה לשם שמיים אין סופה להתקיים. איזו היא מחלוקת לשם שמיים זו מחלוקת הלל ושמאי ואיזו היא מחלוקת שאין סופה להתקיים זו מחלוקת קורח וכל עדתו'.
היינו מצפים שדווקא מחלוקת שהיא לשם שמיים עתידה להתברר ובה דווקא צריך למצוא את הפשרה וההסכמה, ודווקא מחלוקת שאינה לשם שמיים אלא רק כדי לקנטר- בה לא נמצא את הפשרה כי היא לא נועדה להגיע לפשרה.
אך חכמים מלמדים אותנו שדווקא מחלוקת שהיא לשם שמיים תתקיים. ההסבר לכך הוא שמחלוקת לשם שמיים כיון שהיא לכבוד ה' יתברך, כל צד עומד ומדגיש את הצד שלו במחלוקת ללא ויתורים. דווקא כיוון שלא מדובר כאן בכבוד בשר ודם אלא בכבוד ה', כל צד במחלוקת יעמוד על הדגש שלו בראיית המציאות. בדוגמא של המחלוקת בין החסידות לבין הליטאיים שהבאת בשאלה- כל צד הדגיש את דרכו בעבודת ה'. חשוב מאוד היה שהחסידות תוסיף את הנופך של התפילה מעומק הלב, ואהבת ה' ליהודים פשוטים, ועניין חשיבות הכוונה במצוות, ומאידך מאוד חשוב היה שהליטאים ידגישו את החשיבות של חשיבות ההקפדה על פרטי ההלכות והדינים וחשיבות לימוד התורה ברצף וכד'.
כתוב במשנה במסכת יבמות שאף על פי שנחלקו הילל ושמאי במחלוקות מאוד חשובות וקריטיות בכל אופן לא נמנעו מלבוא זה בזה. תלמידי חכמים גדולים אכן צריכים להעלות מעל המחלוקת האישית ולאהוב את מי שהם חולקים עליו. דורשים חכמינו על הפסוק בפרשת השבוע 'את והב בסופה' שכל מחלוקת מתחילה במריבה אומנם, אך סופה צריך להיות אהבה.
הרבה פעמים העסקנים שנמצאים סביב הרבנים אוהבים להדגיש את הצד השונה שיש בכל זרם ועל ידי כך המחלוקת יוצאת קצת מפרופורציה והופכת כואבת. לפעמים גם מרגיש גדול הדור שנסחפים אחרי 'הזרם השני' בצורה יותר מדאי קיצונית והוא צריך לעצור את הסחף אפילו במחיר כואב של פירוד לזמן מה. הגאון מוילנא שהיה אחד מגדולי ישראל הענקיים בכל הדורות לא הסכים להפגש עם בעל התניא שהיה מגדולי החסידות באותו הדור, כי חשש מפני הפירוש שיתן העם לאותה פגישה- הסכמה לרעיונות של בעל התניא. אני בטוח שבאותו הדור הם הרגישו כאב רב על העניין ושאלו את עצמם מדוע הגאון צריך להתנהג בצורה כל כך חריפה, אך לטווח רחוק יכול להיות שהמעשה הזה הועיל וכעת המחלוקת בין החסידים לליטאים כבר לא כל כך גדולה וכל אחד נהנה מהדגשים של הצד השני, אחרי שהתפתחו בצורה נפרדת במשך כמה מאות שנים.
צריך לסמוך על גדולי ישראל בכוונתם ובמעשיהם שיש להם את דרגת 'איזהו חכם הרואה את הנולד', אך כאמור, רוב הביטויים הלא יפים שרואים כשיש מחלוקת לא יוצאים מהרבנים אלא מהעסקנים סביבם.
'האמת והשלום אהבו'
ליעד.