זכות שוטה על ילדיו

בס"ד

בעקרון היחס בין הורים לילדיהם הוא יחס של חובה ולא של זכות. וכאשר ההורים לא ממלאים את חובתם – ממלא אותה בית הדין. אין זכות להורים על ילדיהם, יש חובה להורים על ילדיהם. וכל השאלה האם הוא מסוגל למלא את תפקידו.
ראי ברמב"ם ביד החזקה - הלכות מכירה (פרק כט הלכה ד) "השוטה אין מקחו מקח ואין ממכרו ממכר ואין מתנותיו קיימות ובית דין מעמידים אפוטרופוס לשוטים כדרך שמעמידין לקטנים".
זאת אומרת שאין הם אחראים לעצמם וכל שכן לאחרים . אמנם יש סוגים שונים של שוטים ובשו"ע יורה דעה סימן א ""שוטה דהיינו שהוא יוצא יחידי בלילה. או מקרע כסותו או לן בבית הקברות. או מאבד מה שנותנים לו אפילו באחת מאלו אם עושה אותם דרך שטות".
וראה בשו"ע אבן העזר באריכות (סימן מד א) מהם גדי שוטה. ואם כן מי שמטפל בהם הוא הציבור ואחריותם עליו וכהגדרת ההלכה "בית דין – אביהם של יתומים"
בשו"ע חושן משפט (סימן רצ א) "מי שמת והניח יורשים קטנים, או שאשתו מעוברת, או שהניח קטנים וגדולים, צריך מורישם למנות להם אפוטרופוס שיתעסק בשביל הקטנים עד שיגדילו, ואם לא מינהו - בית דין חייבים להעמיד להם אפוטרופוס עד שיגדילו, שבית דין הוא אביהם של יתומים".
לצורך כך השוטה הרי הוא כיתום.
ובטור חו"מ רלה "שוטה אין מעשיו קיימין לא במטלטלי ולא במקרקעי: וכתב הרמב"ם ז"ל צריכין ב"ד להעמיד אפטרופוס לשוטה כדרך שמעמידין לקטן: מי שהוא עת שפוי ועת שוטה כגון הנכפין בעת שהוא שפוי מעשיו קיימין ככל מי שיש בו דעת ובעת שהוא שוטה אין מעשיו קיימין וצריכין העדים לחקור הדבר היטב שמא בסוף עת שפייתו ובתחילת שטותו עשה מה שעשה":
ואם מעמידים אפוטרופוס לשוטה – כל שכן לילדיו.