זהותו של אלוהים

שלום
שאלה טובה (ועתיקה).
הרמב"ם בתחילת מורה נבוכים עוסק בפירושי המילים ומלמד אותנו להבחין בין השימוש העיקרי של המילה לעומת השאלה או שיתוף.

"כבר חשבו בני אדם כי "צלם" בלשון העברי מורה על תבנית הדבר ותוארו, והביאם הדבר לידי הגשמה מוחלטת. לפי שנאמר נעשה אדם בצלמנו כדמותנו, וחשבו כי ה´ כצורת אדם, כלומר: תבניתו ותארו, וחייבו הגשמה מוחלטת והאמינו בכך, ... אבל מה שצריך להיאמר בשלילת הגשמות וקביעת האחדות האמיתית, אשר אין לה אמיתות כי אם בהרחקת הגשמות תדע הוכחת כל זה מן המאמר הזה..."
ראי באתר דעת http://www.daat.ac.il/daat/mahshevt/more/a3-2.htm#1

בקיצור ובמילים שלנו.
המילה שמתארת מבנה ומראה חיצוני נקראת [תאר] כמו שנאמר "יפה תאר ויפה מראה". לעומת זאת המילה צלם מגדירה את המהות של הדבר - למשל באדם זה השכל ולכן נאמר "צלמם תבזה". ואם יש מקומות שהשתמשו במילה צלם כתואר - הרי זה שיתוף השם בלבד - "השאלה". ממילא תהיה הכוונה באמרו "נעשה אדם בצלמנו כדמותנו" - הצורה המינית, שהיא ההשגה השכלית לא התבנית והתואר. הנה בארנו לך ההבדל בין צלם ותאר, ובארנו עניין צלם.

גם המילה דמות לא מציינת מבנה ומראה חיצוני אלא דימיון מבחינת העניין כמו שנאמר "דמיונו - כאריה יכסוף לטרוף" ונאמר באדם מחמת העניין הזה, כלומר: מחמת השכל האלוהי הנצמד בו, שהוא בצלם אלוהים ובדמותו, לא שה´ יתעלה גוף שיהיה אם כן בעל תבנית.

בעניין תארי האל עוסק הרמב"ם בפרקים נא - נט
ומבאר שהקב"ה יתעלה הוא אחד מכל צד, אין בו ריבוי ולא עניין נוסף על העצמות, וכל התארים השונים בענייניהם המרובים המצוים בספרים שמורים עליו יתעלה, הם מצד ריבוי מעשיו לא מחמת ריבוי בעצמותו, ומקצתם להורות על שלמותו בהתאם למה שאנו חושבים אותו שלמות.

ובעניין הפעולות החושיות ראי מפרק מד והלאה
הראיה נאמר "תמיד עיני ה´ אלהיך בה" ,
והכוונה להשגחתו עליה,
וכן מה שנאמר "עיני ה´ המה משוטטות"הכוונה שהשגחתו כוללת גם כל מה שבארץ

אבל אם נצמדה לעיניים מלת ראיה או חזיה כגון:
פקח עיניך וראה. "עיניו יחזו" - עניין אלה כולם ההשגה השכלית לא השגה חושית , כי כל תחושה היא התפעלות והתרשמות כפי שידעת, והוא יתעלה פועל, לא מתפעל.

בברכה אייל משה