ושוב יום אחד לפני מיתתך

שלום, ותודה על השאלה היפה והאכפתית.
המקור של הרעיון שהזכרת, הוא במשנה במסכת אבות: ´ושוב יום אחד לפני מיתתך´. והכוונה היא, שאדם צריך לחשוב כל יום כאילו זה יומו האחרון, מה שיביא אותו להיות בתשובה תמידית כל החיים.

חז"ל לא התכוונו מבחינה מעשית, שנסדר לנו את אורח החיים כאילו היום הוא היום האחרון, כי אז העולם לא היה יכול להתקיים, כמו שאת בעצם טוענת. אף אחד לא היה הולך ללימודים או לעבודה, והאנושות היתה מפסיקה לתפקד.

הקב"ה לא שונא את הגוף ואת חיי הטבע, ולכן התורה לא דורשת מאיתנו להתנכר אליהם, ולפרוש מחיי החומר. להיפך, התורה מדריכה אותנו איך לכוון את כל הכוחות והכשרונות שלנו בדרך הישר, ולהשתמש בהם לתועלת חיובית.

אבל יש סכנה, שנשכח מאיפה באנו ולאן אנחנו צועדים. אנחנו עלולים לשקוע במרדף אחרי הנאות החיים, ולהיכנס לסחרור של מילוי סיפוקים. לכן צריך שתהיה לנו מודעות קבועה, שתזכיר לנו מה המטרה שלנו בעולם.

כדי שבכל יום נוכל למלא את הייעוד האמיתי שלנו, ולא נלך לאיבוד, חז"ל נתנו לנו עצה שכתובה במשנה הזו.
אדם שיודע שמחר הוא כבר לא כאן, אין שום חשש שהוא יתבלבל. גם מי שסדר היום הממוצע שלו עמוס בחומריות, מתאפס בין רגע במצב הזה. אם בכל יום נרגיש כאילו זו התחנה האחרונה, יקל עלינו לעמוד בנסיונות, ולחיות נכון.

´[שוב] יום אחד לפני מיתתך´. לעשות תשובה זה לא אומר להתנתק מהחייים הנורמליים, ולהיכנס לבועה רוחנית. אלא לחיות את החיים שלך, כשהרוחניות במרכז, ואת בשליטה. שלא רק חודש אלול, אלא כל החיים שלנו יהיו באוירה של תשובה, שתרומם ותקדש אותם.

בהצלחה,
אבישי batelam@gmail.com