שאלה
השאלה נשאלה כבר חזור ושנֹה. אני יודעת. שני דברים שלא נשאלו:
א. הוותיקן- בתור "מדינה בתוך מדינה", כפי שהוא מכונה- האם "כף רגלי לא תדרוך בו" או שמותר להכנס (כחלק ממשלחת שכוללת אנשים מכל העולם- נוצרים מוסלמים וכו, ואותי) ורק לא להכנס לתוך כנסיות פעילות?
ב. איך אנחנו מסבירים את זה??? מבחינת העולם החיצון, או "דרכי שלום" במושגים הקרובים לליבנו, כשמטיילים במסגרת משלחת שמטרתה לקרב לבבות, אם כל הצדדים מוכנים לעשות כמה שאפשר לקרב לבבות, (ורק לנו תמיד יש את ה"קונצים" של היהודים... שלא מוכנים להתפשר...), בקיצור: איך מסבירים בצורה "פוליטיקלי קורקט" לעולם למה אנחנו לא מוכנים בשום אופן לדרוך בכנסייה, ומעבר לזה- האינסטינקט הראשוני שלנו הוא למרר בבכי ולקרוע את בגדינו כשאנחנו רואים אחת כזו, למרות ששאר העולם הנאור עושה כל מאמץ (גם אם זה רק התיימרות לעשות כל מאמץ) להשכין שלום? אם האפיפיור מברך אותנו, אנחנו אמורים לירוק לו בפרצוף?
איך להסביר את זה?? (לי, להם, לכולנו...)
תשובה
ב"ה
שלומות,
מותר להכנס למדינת הותיקן מלי להכנס אל הכנסיות הנמצאות בו.
שלתך השניה מהווה מבחינתי שאלה רלוונטית היות וממש בימים אלה שבתי ממשלחת שבה נאלצתי להבהיר לחלק מהמארחים על מה ולמה לא אכל להכנס לכנסיה.
ראשית, היהדות מקדשת את המלחמה בעבודה זרה. הגשמת האל, בכל המשמעויות שלה, מהווה ביטוי נוראי לאלילות המהווה ביס להשחתה מוסרית של העולם. לא נוכל להשלים עם כל סוג של עבודת אלילים. עבודה זו מהוה מבחינתנו אות קלון על העולם הנאור. הנצרות מביאה לידי ביטוי לדעה המקילה סממנים של עבודה זרה ולזו המחמירה - עבודה זרה ממש. עובדה זו מונעת מאתנו להכנס לכנסיה ולא מאפשרת לנו לוותר על מלחמתנו.
יש להבהיר שאנו מכבדים כל אדם באופן פרטי ומוכנים להדברות ולשיחה משמעותית מסביב לכל נושא אך אין בכך כדי להתיר את כניסתנו למקום הנורא המהווה חילול שם ה' בצרה הבוטה ביותר.
כל אלה, מבלי להתמודד עם החשבון הארוך שיש לנו עם הכנסיה.
בברכה,
שי
דברי תורה לפרשת השבוע
החלק הכי טוב בשולחן השבת שלכם: רעיונות קצרים, עמוקים ונגישים על פרשת השבוע היישר לתיבת המייל שלכם