ויכוחים עם ההורים על טרמפים

שלום לך יקרה מאוד!
ראשית, כדאי שתדעי שאת לא היחידה ויותר מכך - את כנראה עם רוב החבר´ה. קשה להאמין שכל חברותיך שנוסעות בטרמפים, עושות זאת בהסכמה גמורה של הוריהן, למרות שכלפי חוץ זה לא נראה כך.
בניגוד אליהן - את לא יכולה לחיות עם ההרגשה שאת עושה משהו בניגוד לרצון הורייך ועל כך מגיע לך קודם כל יישר כח גדול!
וכעת לגופו של עניין. יש כמה מישורים שעלינו להתייחס אליהם בשאלתך זו. ראשית יש לברר את הבעיה ההלכתית שבדבר (אם יש), הן במישור של היתר נסיעה בטרמפים לבנות- מבחינת הסכנה והצניעות, והן במישור של כיבוד רצון הורייך. לאחר שנושא זה יוברר לנו, נצטרך להתייחס לעצם הבעיה בעשיית משהו שמותר על פי דין אך הוא בניגוד לרצון הורייך.
שאלתי אברך לגבי דעתו בנושא, ואלו דבריו:
"הדיון היחיד שאני מכיר לגבי נסיעה בטרמפים לבת אינו במישור ההלכתי ה´טכני´ אלא במישור הצניעות - האם זה לא מתאים מבחינת הצניעות שבת תעצור טרמפים. ברור שאין כאן איסור ממש - השאלה אם זה תואם את רוח הצניעות.
ראיתי רבנים שכתבו באתרי השו"ת שזה לא כ"כ מתאים, אם כי אני חושב שיש גם רבנים שיאמרו אחרת (לא בדקתי), ונראה לי שבסופו של דבר הדבר נתון מאוד לצורה שבה הדבר נעשה, לשיקול הדעת ולהרגשה האישית של כל אחת. בכלל, המציאות היא ים שאין לה סוף וההלכה לא מתייחסת באופן פרטני לכל סיטואציה, אלא משאירה רוחב דעת לאדם".
לאחר שהבנו שעל פי דין יש לך היתר לנסוע בטרמפים גם אם זה בנינוד לרצון הוריך, את צריכה לחשוב: האם את רוצה שכך יהיו יחסיך עם הורייך? את עושה משהו שאת יודעת שהם לא רוצים בכך.
אם הם ידעו - בוודאי תהיה להם עוגמת נפש ויותר מכך הם ירגישו מרומים... מה יאמרו חניכותיך אם הן ידעו שכך את מתנהגת עם הוריך (ששוב נזכיר שמותר לך עפ"י דין להתנהג כך)?
ומצד שני מה יאמרו חניכותיך אם הן ידעו שמותר לך לנסוע בטרמפים אך את קיבלת החלטה שלא לנסוע רק בגלל שדעת הוריך לא נוחה מכך?
יש בכוחך להוות מודל ודוגמא אישית לחניכותיך בעניין זה ואף להיות מקור לחיקוי והערצה. ניתן אף להגדיל ולומר שתוכלי לעשות מעין פריצת דרך בנושא זה. אפשר למשל לעשות פעולה לחניכות ולהציג בפניהן את הבעיה ולשאול אותן מה הן היו עושות, ואז לגלות להן שבאותה התמודדות המדריכה שלהן נמצאת והיא החליטה , למרות הכל, ולמרות הלחץ החברתי - שלא לצער את הוריה...
אכן לפעמים המציאות קשה, וקשה מאוד להסתדר בלי טרמפים. הנסיעות הופכות להיות מסורבלות וארוכות ואני יכולה להבין את הצורך הקיומי (קצת הגזמתי...) שלך לנסוע בטרמפים.
בנוסף מובן מאוד הקושי של העמידה מול חברה שלמה שאינה נוהגת כמוך. אם את מרגישה שאינך מסוגלת לעמוד בכך (לא מצד חוסר ההסכמה שלך לדעת הוריך אלא משום שזו סיטואציה של מבחן שקשה לעמוד בו הן מהבחינה של סירבול הנסיעה או מצד המעמד החברתי יש מקום להקל - וגם את הצד הזה כדאי מאוד להסביר לחניכות כדי שלא יווצר מצב של "נאה דורש" אך לא "נאה מקיים").
יש אפשרות שלישית והיא לדבר עם הוריך בגלוי על הנושא. לא וויכוח של "אני לא מסכימה אתכם!" אלא להסביר את הקשיים האובייקטיבים והחברתיים הכרוכים בכך, ולקוות לטוב.
לסיכום: כדאי להעלות על נס את אידיאל כיבוד ההורים והנאמנות שלך לרצונם משום שהם הוריך אוהביך. וגם אם נקל לעצמנו לפעמים, זה לא יחרוג או יסתור את ההקשר הכללי של לעשות נחת רוח ושמחה להורינו שראויים ליחס זה מעל לכל ספק. אשמח לשמוע תגובתך, בהצלחה בהמשך דרכך!
מור
morselaa@walla.com

לשואלת - ראי גם:
ויכוחים עם ההורים
https://www.kipa.co.il/ask/show.asp?id=57333