שאלה
בס"ד
אוף! נמאס לי!!!
נמאס לי מכל ההדרכה הזאתי שוויתרתי בשבילה על פוול דברים,ואני מרגישה שאני מבזבזת שנתיים מהחיים שלי!! באמת שנכנסתי בשביל האידיאל וזה היה החלום שלי מכיתה ד'... אבל איכשהו זה נראה שלכולם מסביבי הולך מצוין בהדרכה, ורק לנו,לצוות שלנו הולך גרוע!!
אנחנו שלוש מדריכות,ואנחנו פשוט לא מפסיקות לריב!! אני עוד איכשהו ב"ה מצליחה להסתדר עם שתיהן, אבל הן – בכלל לא מסתדרות!! וזה מחרפן אותי! כל ההדרכה שלנו, כל המסרים שתמיד חלמתי שאני יעביר אותם למישו – הכל מתבזבז סתם!! אנחנו בכלל לא מצליחות להגיע לבעיות של החניכות שבשבילן נכנסנו...
אווףףף, אני שוקלת אם לצאת מההדרכה כי זה לא שלא ניסינו להסתדר, ניסינו. עשינו בערך חמש עשרה שיחות דוגרי וזה לא עזר, אני ניסיתי להשתנות, להכין פעולות כל שבת לבד, לוותר על עבודה, על התנדבות שממש אהבתי, בשביל ההדרכה – בשביל האידיאל שלי. אבל ראבק למה כלום לא זז ואני מרגישה כ"כ מבובזת ומיואשת??
מה לעשות?? לעזוב?! להמשיך ולהישאר מבוזבזת??
תשובה
שלום
הנושאים והקשיים שאת מעלה בהחלט מטרידים לא מעט מדריכים, וזו בהחלט סוגיה חשובה שכדאי לדון בה ולברר אותה. לצורך הנוחות נפריד שני נושאים מרכזיים שאת מעלה:
1. מטרות ומדדים בהדרכה.
2. עבודת צוות, תקשורת וחילוקי דעות בין מדריכים.
"איכשהו זה נראה שלכולם מסביבי הולך מצוין בהדרכה, ורק לנו,לצוות שלנו הולך גרוע!!". מה זה "הולך מצוין"? ומה זה "גרוע" בהדרכה"? אז באופן כללי, להדרכה יש ייעוד ליצור פיתוח אישי של החניכים (וגם של המדריכים, אגב). ההתפתחות יכולה להיות במישור האמוני, הערכי, ההתנהגותי, ועוד, אבל העיקרון הבסיסי הוא שיש איזה תהליך, יש העצמה. באופן פרטי יותר, הגדרה של הצלחה או כישלון תלויים במטרות שכל צוות מדריכים מציב לעצמו. לכן די קשה לקבוע עד כמה מדריכים אחרים מצליחים, כל עוד לא יודעים איזה תהליך הם מתכננים ומה המטרות שלהם. אני מסכים שאחת הבעיות היא שיש נטייה למדוד הצלחה במושגים של "עד כמה המדריכים שאקלים ומגניבים", או "כמה צ´ופרים מהממים הם מכינים לחניכים".
את מרגישה שהולך לכן גרוע. מה גורם לך להרגיש כך בעצם? זה יכול לנבוע מתחושה שהקשר עם החניכות לא מספיק חזק, למשל, ואז אפשר לעבוד על זה (קישורים שמרחיבים בנושא – בתחתית העמוד). ייתכן שהקשר בסדר, אבל אתן לא מצליחות להגיע למטרות שהצבתן, ואז יש מקום לבדוק ולשקול האם המטרות אכן מתאימות לכ ולחניכות שלכן. אולי הלכתן רחוק מדי? אולי הלכתן לכיוונים שהחניכות לא מצליחות להתחבר אליהן? גם בהגדרת המטרות, היכרות טובה עם החניכות מאוד מסייעת להחלטות טובות לגבי המטרות: גם ברמת הנושאים, וגם ברמת דרכי ההעברה של הפעולות. בהגדרת המטרות, המשימה שלכן היא לא "לשנות את העולם" ולהרים את החניכות שלכן לגבהים חדשים, אלא פשוט לקחת אותן צעד-שניים הלאה בדבר מסוים, או בשני דברים. להתמקד, ולא להתפזר. כשבוחרים בדרך הזו, יש סיכוי אמיתי לחולל שינוי משמעותי שיחזיק מעמד.
2. ועכשיו לעניין המריבות בצוות. במקרים רבים, כשאין אסטרטגיה ברורה, כשאין מטרות מתוכננות מראש ובצורה מסודרת, כל פעולה מחדש מתעוררים ויכוחים שוב ושוב. כיוון שממילא בחינה של המטרות העקרוניות, ה"גדולות" שלכן היא דבר מומלץ, אפשר תוך כדי לנסות לברר מה המקור של חילוקי הדעות ולפתור אותם – מראש. אז את יכולה להציע לעשות חושבים בצורה מסודרת: שכל אחת תכתוב לעצמה מה הרעיונות והמחשבות שלה על המטרות האפשריות לקבוצה, ואיך ניתן להשיג אותן, איך המדריכות אמורות לתפקד, וכו´, ולהגיע עם הרשימות לפגישה משותפת של שלושתכן. תקבעו זמן ארוך, במקום נוח, תשבו עם משקאות ונשנושים, ותשקיעו מאמץ מרוכז בבירור: של העמדות שלכן, של חילוקי הדעות, ההסכמות, המחשבות... זה בהחלט יכול לעזור לכן לקבוע שתיים-שלוש מטרות מרכזיות שתסכימו עליהן, ש"על זה הולכים". זה השלב הראשון. מכאן הכל מתחיל, כל התכנון והמחשבה על מה עושים עם החניכות, איזה מין פעילויות, אילו מסרים מעבירים, וכו´.
האם בטוח שזה יצליח? לא. האם שווה לנסות? נראה שכן. בלי להשקיע זמן וסבלנות ולדבר עם אחרים שלא מסכימים איתנו, קשה להגיע לשיתוף פעולה ופתרונות. אם זה לא הולך, את יכולה לנסות ולערב גורמים נוספים: את הקומונרית למשל, או דמות בוגרת מהסניף, שיכולה לנסות לגשר ביניכן.
ועוד מילה לסיום: מה קורה אם כלום לא עוזר, הויכוחים ממשיכים ואת מרגישה יותר ויותר שאת מבזבזת את הזמן? במצב כזה בהחלט ייתכן שכדאי לך לעזוב ולהשקיע את הכישרון, הזמן והמאמצים שלך בתחומים אחרים. חשוב שמדריכים לא יעשו ויתורים מוגזמים מדי על דברים אחרים, שיהיה איזון הגיוני בין ההשקעה בהדרכה להשקעה בתחומים אחרים: לימודים, משפחה, תחביבים, וכל דבר אחר שהם אוהבים ורוצים לעשות. שוב, כשיש תהליך מסודר של הגדרת מטרות, ממילא מגלים שקל הרבה יותר לא ליפול למלכודת של המשוואה "השקעה=זמן". כשיש מטרות ברורות ומוגדרות אפשר להשקיע זמן הגיוני בהדרכה ולהגיע לתוצאות, במקום להיות בסניף ללא הפסקה ועדיין להרגיש שמשהו מתפספס.
לסיכום: תהליך מסודר של הגדרת מטרות הוא חשוב בכל קבוצה ובכל מצב. הפלוס הנוסף שלו הוא יצירה של גיבוש בצוות, הידברות מסודרת (ולא רק במסדרון בלחץ של זמן) והבנה הדדית. בין אם יש הצלחה בקביעת המטרות ובפתרון חילוקי הדעות ובין אם לא, בכל מקרה חשוב שמדריכים יקפידו לא "להקריב" את עצמם בכל מחיר, אלא להשקיע זמן ומאמץ הגיוניים בהדרכה. אם למרות כל הניסיונות לא מצליחים לפתור את חילוקי הדעות ולעבוד ביחד, עזיבה היא בהחלט אפשרית ובמקים מסוימים – כדאית. ההדרכה היא רק תחום אחד שבו ניתן לתרום ולהתפתח, ויש עוד אפיקים רבים שבהם אפשר לתרום ולהיתרם.
בהצלחה!
אוהד
nuvy23@gmail.com
קישורים נוספים:
מערכות יחסים עם החניכים
https://www.kipa.co.il/noar/ask_show.asp?id=153198
קשר אישי
https://www.kipa.co.il/ask/show.asp?id=156405
הגדרת מטרות בהדרכה
https://www.kipa.co.il/ask/show.asp?id=153366