התפללתי לרפואת מישהי והיא נפטרה! למה התפילה לא עזרה?

לשואלת היקרה, שלום!
קודם כל אני רוצה להשתתף בצער ובכאב שלך על פטירת קרובת המשפחה. זה דבר מצער מאוד, במיוחד במקרה הזה שכל כך התפללת עליה, וכל כך קיווית! הכאב שלך עובר דרך השאלה. מרגישים שכתבת אותה ממקום אמיתי מאוד, ובכאב גדול.
בנוסף לזה, הערכתי מאוד את זה ששאלת על זה! לא פשוט לשאול שאלה כזאת, ועוד זמן קצר כל כך אחר הפטירה, הצער והאכזבה. חזקי ואמצי!

עכשיו לעצם השאלה. נציע לך ניסוי: תקדישי עכשיו רבע שעה להתפלל (בשיא הכנות!) שיגיע מישהו עם מליון שקל ויתן לך...
עשית את זה? מה היו התוצאות? _____
‎‎‎אני מנחש שזה לא קרה (תתקני אותי אם אני טועה), למרות שזה לכאורה דבר טוב (אני בטוח שתעשי בכסף הזה דברים טובים!), ושהתפללת בכנות. אז למה זה לא קרה? ואם רוב הסיכויים שמשהו לא יקרה, אז למה להתפלל עליו?

בואי נחשוב יחד: יש דברים שאנחנו מתפללים עליהם והם לא קורים. יש אפילו דברים שכבר בזמן התפילה אנחנו יודעים שהסיכויים שהם יקרו קטנים מאוד (למשל כשאנחנו מתפללים שיקרה 'נס' למישהו). אז למה אנחנו בכלל מתפללים עליהם?
גם אני שואל את עצמי את השאלה הזו מידי פעם (כי גם התפילות שלי לא תמיד קורות...), ואענה לך את מה שאני עונה לעצמי באופן אישי, אם כי כל אחד עונה לעצמו תשובה אחרת. כדאי לך לראות תשובות נוספות לשאלה הזו באתר של חברים מקשיבים, למשל את התשובות:
חברה שלי נפטרה - לאן כל התפילות נעלמו?
בקשות מהקב´´ה - לא עונה לתפילות שלי
תפילה על חולה שנפטר
אלו שלוש תשובות מהזמן האחרון, ויש עוד כמה נוספות. כדאי לך מאוד!

בואי נתחיל: האם את יודעת תמיד מה לעשות, איך להתנהג, ומה הכי טוב לך? אני מנחש שלא, גם אני לא.
לכן, לשמחתנו, לא אנחנו מנהלים פה את הענינים - אלא הבורא. הוא ברא את הכל, ומאז הוא משגיח בצורה פרטנית ומדויקת שהכל יתנהל כשורה, ובאופן הכי טוב, ושכל הדברים יגיעו בסופו של תהליך לתיקונם. עם זאת, הוא נתן לנו משהו שנקרא 'תפילה'. בואי נשכח לרגע את כל מה שאנחנו יודעים עליה. אם הקב''ה ממילא מנהל את הענינים, ועוד בצורה הכי טובה, אז מה זאת בכלל תפילה?
תשובה: התפילה היא הדרך שלנו להתקרב אל הקב''ה. הרי ה' שם אותנו פה בעולם למטרות מסוימות, ואם נמלא את התפקיד שלנו - נחיה את החיים האמיתיים שלנו. המטרה הכי בסיסית של החיים שלנו בעולם הזה היא לזכור את הקב''ה, לעשות את רצונו, למלא את תפקידנו הכללי והאישי, ולהתקרב אליו. קרבת ה' הכי משמעותית נעשית בזמן התפילה.
אם כן, למה אנחנו מתפללים על דברים מסוימים? פשוט נידבק בקב''ה, ונשכח מהכל! התשובה לזה כפולה. קודם כל, ה' אוהב את העולם שלו ומרוצה ממנו (הרי כתוב 'וירא אלוקים את כל אשר עשה והנה טוב מאוד' - בראשית א,לא), וממילא רוצה שיהיה לכולנו הכי טוב, גם בעולם הזה, ולכן רצונו שנתפלל על כל הצרכים שלנו. דבר שני ועיקרי: הדרך היחידה שנחפש את הקב''ה בעולם, היא כשחסר לנו משהו. אם היה לנו הכל - מיד 'וישמן ישורון ויבעט', כלומר נשכח מהקב''ה, ונשכח את תפקידנו בעולם (בסוגריים: נשכח לא רק מהקב''ה, אלא גם מכולם. מי שיש לו הכל - קשה לו לפתח רגישות כלפי הזולת).
יוצא מזה משהו הפוך מאשר אנחנו רגילים לחשוב. אנחנו רגילים לחשוב שמכיוון שיש צרה או חסרון - צריך להתפלל עליהם, אך למעשה המציאות הפוכה: מכיוון שה' רוצה שנתפלל - הוא יצר בעולמו חסרונות. ואז אנחנו מתפללים אמנם על החסרונות, אבל מתקרבים דרך זה לקב''ה, חיים אותו, ונזכרים באחריות שלנו כלפי עצמנו ואחרים. יש משל מיוחד מאוד שראיתי על כך בספר לאמונת עיתנו (חלק ה' עמ' י''א): כשאדם שט בנהר בסירה קטנה, קשה מאוד להטות אותה אל עבר שפת הנהר. מה עושים? לוקחים חבל גדול וזורקים אותו אל אחד העצים בגדה, ואז מושכים ומושכים עד שהסירה מגיעה אל שפת הנהר. כאן מגיעים לנקודה של המשל: כאשר אנחנו מושכים את החבל, נראה לנו כאילו אנחנו מושכים את העץ שיבוא אלינו, אך לאמיתו של דבר קורה משהו הפוך, אנחנו מושכים את עצמנו אל עבר העץ. גם בתפילה, נדמה לנו שאנחנו 'מושכים את הקב''ה אלינו', כלומר מנסים 'להשפיע' עליו שינהג כרצוננו, אך לאמיתו של דבר אנחנו נמשכים אז אחריו, ונדבקים בו.
אם כך, כשחסר לנו וכואב לנו - 'הכל בסדר', כלומר אנחנו מתפללים, נזכרים בתפקידים שלנו, ולוקחים אחריות על עצמנו ועל הזולת. אבל מה קורה כשטוב לנו, ולא חסר לנו דבר? האם אז נחיה כמו בהמות? יתכן שבשביל זה ה' נתן לנו תפילות קבועות, על מנת שנזכור אותו תמיד, ונדע שהכל ממנו. יוצא מזה שאם קיבלנו משהו בלי להתפלל עליו - בעצם הפסדנו... קיבלנו אותו כמו שה' נותן לבהמה את צרכיה, בלי ש'ניצלנו את ההזדמנות' לפנות אל ה'. כך אמר ר' נחמן (בשיחות הר''ן אות רל''ג):
אמר: על כל דבר צריכין להתפלל, היינו אם בגדו קרוע וצריך לבגד - יתפלל להשם יתברך שיתן לו בגד ללבש, וכן כל כיוצא בזה דבר גדול ודבר קטן, על הכל ירגיל עצמו להתפלל תמיד להשם יתברך על כל מה שיחסר לו. אף על פי שהעיקר להתפלל על העיקר, דהיינו על עבודת השם יתברך להתקרב אליו יתברך, אף על פי כן גם על זה צריכין להתפלל.
ואמר, מי שאינו מתנהג כך - אף על פי שהשם יתברך נותן לו בגדים ופרנסה והצטרכות חיותו, אבל כל חיותו הוא כמו בהמה שגם כן השם יתברך נותן לה לחמה וכו'. כי מאחר שאינו ממשיך כל חיותו על ידי תפלה מהשם יתברך - על כן כל חיותו הוא כמו חיות בהמה ממש, כי האדם צריך להמשיך כל חיותו והצטרכותו מהשם יתברך על ידי תפלה ותחנונים. עד כאן משיחות הר''ן.
וכך כתב גם השפת אמת (בספר שמות, אני לא זוכר איפה בדיוק), שה' תכנן לתת לעם ישראל שפע גדול, ולפני כן הודיע להם על כך - בכדי שיתפללו על זה, וכך השפע יגיע כמענה לתפילתם. למה זה? כנראה שגם לפיו דבר שקיבלנו עם תפילה הרבה יותר משמעותי מדבר שקיבלנו בלעדיה.

הפלגתי קצת לנושאים אחרים (חשובים מאוד!), אז בואי נחזור לענייננו. שאלת למה התפילה לא התקבלה? כנראה שהטוב ביותר (בנתונים האישיים שלנו) היה שמה שביקשנו לא יתבצע. לא הייתי קורא לזה 'לא התקבלה', אלא התקבלה - אך לא בוצעה, כאילו קיבלנו בחזרה הודעה שכתוב בה שהתפילה התקבלה, נידונה ברצינות, והוחלט לטובתנו אחרת. מלכתחילה לא ידענו זאת, ולכן התפללנו, אך עכשיו שזה קרה - מתברר לנו שמה שביקשנו לא היה הדבר שהכי טוב לנו. שאלנו אם כך, אז למה להתפלל על משהו, כשנראה שכמעט ואין סיכוי? ענינו שמטרתה של התפילה הרבה יותר גדולה מאשר שיתבצע מה שביקשנו. כמובן שתפילה כזו ממוקדת בדברים שחסרים ובבקשה שיקרו לנו דברים טובים, אך הפעולה שלה הרבה יותר גדולה ממה שאנחנו מתכוונים.
נוסיף פה עוד נקודה: התפילה היא אופציה. ניתן דוגמא מרופא: כשח''ו חולים - הולכים לרופא. לפעמים הוא מצליח לעזור, ולפעמים לא. אמנם אם לא נילך לרופא - עלולים למות ח''ו אפילו מדבר קטן שאנטיביוטיקה יכלה לעזור בריפויו. כך גם התפילה: כשקורה ח''ו משהו לא טוב - אנחנו מיד מתפללים עליו. לעיתים זה מועיל, ולעיתים לא. אך אם לא נתפלל - יתכן שהפסדנו דבר מה שיכולנו לקבל, וללא התפילה הוא מתעכב.
כך ברא ה' את עולמו - יש דברים שהוא מתכנן לתת לנו, אך בתנאי שנתפלל על כך (כך כתב הרב פינקוס בהקדמת ספרו 'שערים בתפילה'). כשקורה ח''ו משהו לא טוב, צריך לעשות גם השתדלויות גשמיות, וגם רוחניות, והתפילה היא אחת מהן. איך היינו מרגישים אם לא מיצינו את כל מה שאנחנו יכולים לעשות? ממש כמו מישהו שהזניח זיהום קטן באצבע, ואחר כך אושפז בשל כך לתקופה לא קצרה... (הכרתי מישהו כזה, דווקא רופא...).

אחרי שהתפללנו על משהו והוא לא קרה, לא קל להמשיך להתפלל! זה מתיש, ושובר. דווקא אז כדאי להזכר בדברים הללו:
א. ניסינו. איך היינו מרגישים אם לא היינו מנסים?
ב. הצלחנו! אחת המטרות של הצרה היתה התפילה, קרבת ה' ולקיחת האחריות שלנו. אם התפללנו - זה בודאי קרה וקירב אותנו אל עבר המטרות היסודיות של בואנו לעולם הזה.

כדאי לך גם להסתכל בתשובות היפות שהפניתי אותך אליהן. יש בהן זוויות הסתכלות חשובות נוספות.

שבע''ה מעכשיו נשמע רק בשורות טובות, ושה' ינחם את עם ישראל בכלל, ואת משפחתך בתוכם.
חזקי ואמצי, וכל טוב!
אלעזר