התמודדות עם כעס, ועם חוסר כוונה בתפילה

בע"ה
שלום לך יקרה!
מה שלומך?
אשרייך על השאלות החשובות. וכל הכבוד שאת מקשיבה לעצמך ושמה לב לרגשות שעולים בך ולא מתעלמת מהם. זה ממש מראה על בגרות ורצינות.
ראשית, אני אגיד משהו כללי לגבי עבודה על המידות. כל דבר שאנחנו מנסים לעבוד עליו, כעס, קינאה, תפילה בכוונה וכו´- זה תהליך ולא דבר שנגמר ברגע. זה לא שאני עובדת על מידת הכעס פעם אחת ואז אני לא צריכה לעבוד על זה יותר אף פעם. אלא, זו עבודת חיים. הנתיבות שלום כותב שבשביל זה יהודי בא לעולם, כדי לעבוד על המידות שלו. זה תהליך שלם, שיש בו עליות וירידות. תהליך שבו עולים מדרגה לדרגה. מה שחשוב, זה שתדעי לקבל את עצמך גם כשאת לא מצליחה. וכשאת מצליחה כמובן תפרגני לעצמך. תמיד תנסי לראות איזה טוב עשית ואיזה רצונות טובים יש בך. וכבר משאלתך רואים שיש לך רצונות ממש טובים. ואם יש רצון יש הכול.
טוב, אז איך מתגברים על כעס?
אני חושבת שלכעס יש שורש טוב. והוא- תקיפות. את מכירה את האנשים הרגועים האלה? הכול מעולה להם, הם בנחת לגמרי, שום דבר לא מפריע לשלוותם... מצד אחד זה טוב ואולי את מקנאה בהם. אך מה יכול להיות החיסרון בכך? יכול להיות שאין להם שום תקיפות בחיים, הם לא עומדים על שלהם, אין בהם אש מסוימת. לכן, אם הקב"ה הביא לך נטייה לכעס (לרוב האנשים הוא הביא נטייה כזו, רק במינונים שונים), את יכולה להעריך את השורש הטוב שיש בזה- את בחורה עם עוצמות, את לא אדישה למה שקורה סביבך... וזה תלוי בך איך לנתב את זה.
אני חושבת שככל שאתה יותר מבין שאתה לא בעל הבית, אתה פחות כועס על המציאות ועל אנשים. יש משל ששמעתי פעם, שקשור לעניין הזה:
מקרה א´- יום שישי, הכול כבר מוכן לשבת, הרצפה שטופה, החדרים מסודרים. הכול מבריק. ופתאום אחיך הקטן נכנס בריצה עם נעליים מלאות בוץ והוא מלכלך את כל מה שניקית. מה תהיה התגובה? צעקה עצבנית במיוחד נכון? כעס, עצבים, מה הוא חושב לעצמו? וכן הלאה.
מקרה ב´- את נכנסת לבית של חברה שלך, ויש לה כמה ילדים. הבית נקי, מסודר. הכול במקום. את יושבת איתה על כוס קפה, אתן מספרות חוויות, צוחקות והכול נחמד. פתאום הילד הקטן שלה מגיח מהחדר, עושה סיבוב בסלון והופ! שובר את הארגטל עם כל התכולה שלו על הרצפה. ואת? לא מנידה עפעף.. מקסימום את מחייכת במבוכה.
מה ההבדל בין שני הסיפורים? כשאתה רק אורח, אין לך מה להתעצבן כשמשהו נשפך על הרצפה. זה בכלל לא קשור אליך. לכן, אם אתה מבין שאתה אורח בעולם הזה, ולא אתה מנהיג את העולם, אתה יכול להיות יותר רגוע. פחות לחוץ, פחות עצבני. זה בעצם להבין שהקב"ה מנהל את המציאות, ולא אני. ואם ה´ החליט כרגע שמישהו ייצעק עליי, או יעקוף אותי בתור- זו המציאות כרגע.
איך היית מרגישה אם מישהו היה מקלל אותך? זה מעליב נכון? אפשר ממש להתעצבן, להגיב ולצאת מהכלים נכון? תראי כיצד דוד מלך ישראל מגיב. בספר שמואל מסופר ששמעי בן גרא מקלל אותו, ומה התגובה של דוד? "ה´ אמר לו קלל"... אני לא בעל הבית פה.
לגבי עצות מעשיות על כעס, את פשוט צריכה לראות מה עוזר לך.
אני מצרפת לך כמה תשובות שנכתבו בנושא וקטע וידאו קצר:
איך להתגבר על מידת הכעס? http://www.makshivim.org.il/ask_show.asp?id=1039
התמודדות עם כעס http://www.makshivim.org.il/ask_show.asp?id=257649
איך מתגברים על כעס? וידאו קצר עם עצות מעשיות של הרב זמיר כהן
http://www.hidabroot.org/MediaDetail.asp?MediaID=10243
בסופו של דבר זו עבודה מתמשכת, עם הזמן את תראי שאת מתקדמת יותר ויותר.
לגבי התפילה - היצר הרע עובד עלינו ממש חזק. הוא אומר לך, שאם את עושה את זה רק כדי לסמן וי- זה לא שווה כלום. והוא מנסה להראות לך כמה ה´ לא אוהב אותך וכמה ה´ מסתכל על התפילה שלך ואומר: "שוב זאתי באה? ממש חוצפה מצידה. היא מתפללת כדי לסמן וי זה לא שווה בעיניי כלום". אבל זה סתם יצר הרע אחד גדול! כל מילה, כל אות, כל תנועה הכי קטנה שאת עושה לכיוון הקדושה חשובה רצויה ומקובלת אצל הקב"ה והוא שמח על זה כל כך! גם אם זו תפילה רגילה, בלי אורות, אפילו אני אגיד בלי כוונה. כבר עשית דבר גדול בכך שהחלטת שאת מפנה זמן ביום שלך להתפלל. והרי זה בעצם כל העניין- לייחד זמן ביום שבו את פונה לקב"ה. וזו המטרה העיקרית של התפילה. קשר ישיר עם הקב"ה. כמובן שתמיד אפשר לעלות ולהתקדם הלאה בדרגות, ולכוון יותר במילים. אבל קודם תשמחי בדרגה שלך שהיא כבר דרגה מצוינת. על גבי זה, כשאת מתפללת, תנסי לקחת כל פעם חלק אחר בתפילה ולכוון בו קצת יותר, על ידי הבנת המשמעות של מה שאת אומרת ואיך זה קשור אלייך וכו´. ובכלל לגבי התפילה- שמעתי פעם שאומרים: למה אדם אוכל? כי הוא מקבל חיות מהאוכל. אז בעיקרון אנחנו צריכים להרגיש כך גם לגבי תפילה. שזה משנה אותנו לטובה, זה נותן לנו חיות וכוחות לכל היום. נכון, כרגע את לא שם, אבל תציבי לך את זה כמטרה שלשם את רוצה להגיע. שהתפילה תהיה בשבילך צורך אמיתי שבלעדיו אי אפשר. יותר טבעי ופחות "כי צריך". ושוב, כמו הכעס, יהיו עליות ויהיו ירידות, וצריך להתחזק ולא להתייאש.
יקרה,שיהיה בהצלחה רבה!
מוזמנת לחזור אליי ולשתף עוד.
רותם
Rotemit02@gmail.com