שאלה
שלום רב
השאלה היא ככה : כל ההתחזקות שלי נבעה מהאמונה שכמה התורה היא דבר טוב אני מתובן ביהדות ורואה כמה היא יפה הצניעות,החשיבה לפרטים קטנים ביחסי אנוש,לשון הרע וכדומה
וזה גרם לי מאוד להתחזק שכן זה העלה לי את רמת החיים והשמחה : )
עכשיו אני אומר לעצמי שהיה לי ממש נוח להתחזק כמעט לא נתקלתי בקשיים ברוך ה' והחיים שלי דבש לא היו אסונות בלי העין הרע .
ויוצא לי בזמן האחרון לחשוב על זה שאם חס וחלילה יקרה לי אסון אם אני ימשיך להאמין? כבר לא יהיה לי את הדימוי של ה' הטוב כי אני יהיה עסוק בסבל שלי..
יצא לי לחשוב על זה שהיה לי כאב בטן יחסית קטן אבל ממש סבלתי ממנו . אז שאלתי את עצמי איך בני אדם יכולים לחיות בסבל כזה ( בשואה,חוליים סופניים וכו'.. ) ועדיין ממשיכים להאמין? מצטער שזה לא כל כך מובן אבל השאלה המרכזית . איך ניתן להתמודד בזמן ייסורים עם האמרה '' הכל לטובה '' ולהמשיך להאמין כתוצאה מזה? תודה רבה : )
תשובה
שלום וברכה.
אני מתנצל על הזמן הארוך שלקח לי לענות על שאלתך. אני מסתובב עם השאלה שלך כבר כמה זמן והאמת היא שאני לא בטוח שיש לי את התשובה הנכונה. אני לא יודע מאיפה אנחנו שואבים את הכוחות בשעות מצוקה ואני לא יודע איך הכוחות האלו מתרגמים לאמונה בה´. בכל זאת יש לי כמה מחשבות ואנסה לשתף בהם.
ראשית, אתה צודק מאוד בשאלה שלך. אנחנו מתפללים כל יום, בבוקר אחרי ברכות השחר או בערב בקריאת שמע על המיטה - שלא נעמוד במבחני האמונה אותם אתה מתאר.
"וִיהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה´ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ שֶׁתַּרְגִּילֵנוּ בְּתוֹרָתֶךָ. וְתַדְבִּיקֵנוּ בְּמִצְוׂתֶיךָ. וְאַל תְּבִיאֵנוּ לֹא לִידֵי חֵטְא. וְלֹא לִידֵי עֲבֵרָה וְעָוׂן. וְלֹא לִידֵי נִסָּיוֹן. וְלֹא לִידֵי בִזָּיוֹן."
שים לב שיש כאן שני בקשות נפרדות, הראשונה היא שלא נגיע לידי ניסיון. אין לנו עניין לבדוק עד כמה חזקה האמונה שלנו, אנחנו לא בקטע של "לראות מה קורה אם...". לחז"ל יש מבט מפוכח על המציאות. הם מודעים לעובדה שלא כולנו עומדים בניסיון ולכן הם מתקנים תפילה בה אנחנו מבקשים שלא שפשוט לא נתנסה.
וגם אם כבר התנסנו יש בקשה נוספת - שלא נגיע לידי ביזיון, שלא יהיה מצב שנכשל בניסיון שקיבלנו. העובדה שמתפללים על כך מבטאת את הגישה שזה בכלל לא מובן מאילו.
ובכל זאת, לא הכל שחור! בנוסח התפילה יש גם סוג של פתרון - חז"ל לא היו מתקנים תפילה למשהו שתפילה לא הייתה עוזרת בו. אם כן אחד הדרכים לעמוד בניסיונות באמונה זה להתפלל שנצליח לעמוד בו. אינני מבין גדול בתורתו של רבי נחמן מברסלב, אבל מהמעט שאני מכיר אני יודע שלתפילה יש מקום חשוב מאוד בהתמודדות עם קשיים אמוניים.
נקודה נוספת שיכולה לעזור היא העמקת האמונה. חשוב מאוד לפתח אמונה שאיננה מבוססת על תפיסות "ילדותיות" של הקב"ה כסבא זקן שמחלק לכולם סוכריות. אמונה כזו תתנדף ברגע שבו נתקל בקושי הראשון ונגלה שלפעמים הקב"ה זורק עלינו גם חצץ. אם נשאר במחשבה הילדותית זה ינפץ את העולם שלנו לרסיסים. אבל אם העמקנו ולמדנו נדע להבין שלא תמיד הקב"ה זורק עלינו רק דברים טובים. אדם עם אמונה עמוקה יודע שיש מצב של צדיק ורע לו ורשע וטוב לו. הוא לא חייב לדעת למה זה ככה, יש חשבונות של שמים שלא כל אחד צריך לעשות, אבל הוא צריך לדעת שזה כך ולהכיר את התמונה הגדולה יותר.
הדרך היחידה שאני מכיר על מנת לפתח אמונה כזו היא ללמוד. למצוא ספר שמתאים לרמה שלי ושמדבר אלי, למצוא רב שאפשר ללמוד ממנו. בלא לימוד ההכרה שלנו של הקב"ה תישאר באותו רמה כמו שהייתה כשהיינו בגן - וזה ממש לא מספיק.
בשונה מהתפילה שהיא גם אמצעי מניעה וגם אמצעי עזר תוך כדי משבר אמוני, הלימוד חייב להיעשות דווקא כשלאדם טוב. כשאנחנו נמצאים במשבר הרבה פעמים אנחנו לא פנויים ללמוד רעיונות עמוקים. מחובתו של כל אחד להקדיש ללימוד וחיזוק האמונה זמן. "מי שטרח בערב שבת, יאכל בשבת" מי שהפנים גישה אמונית יוכל להשתמש בה בשעת משבר.
למרות שאמרתי שבשעת משבר רעיונות יפים לא עוזרים למי שלא הפנים אותם, ואלי דווקא בגלל זה, אני רוצה לתת שני דוגמאות לרעיונות שיכולים לעזור בזמנים של קושי, דוגמאות שלי אישית עזרו מאוד.
הראשונה היא ההבנה שאנחנו מסתכלים על העולם בעיניים של בשר ודם - אנחנו מודדים עד כמה דבר הוא טוב ורע לפי ההשפעות שלו כאן ועכשיו. לעומת זאת הקב"ה מודד טוב ורע מתוך הסתכלות על הנצח - ואלו שני דברים שונים לחלוטין!
לפני כמה שנים היינו עם הבן שלנו בבית חולים לתקופה ארוכה. באחת הלילות בבית חולים העירו אותי על מנת שאחזיק אותו כדי שיהיה אפשר להחדיר לו צינור (בנוסף ל3 שכבר היו מחוברים אליו). הבן שלי כמובן צרח, בכה והתפתל ובצדק לחלוטין. מנקודת מבטו העירו אותו באמצע הלילה כשגם ככה הימים שלו לא הולכים משהו ומנסים להחזיק אותו לדקור אותו! מה שהבן שלי לא יכל להבין בגיל שנה וחצי הוא שיש סיבה שעושים לו את זה. שאם לא יחדירו לו את הצינור הוא יהיה בסכנת חיים ובסופו של דבר הכל נעשה לטובתו.
ככה זה גם בינינו לבין הקב"ה. אנחנו לא באמת מסוגלים להבין מה המשמעויות של אירועים שעוברים עלינו - לפעמים יש להם מטרה שבסופו של דבר טובה לנו, או לעם ישראל, או לעולם כולו - ואנחנו עיוורים אליה לחלוטין.
נקודה שנייה ומעט יותר עמוקה היא שלמעשה אנחנו שואלים את השאלה הלא נכונה. בדרך כלל כשקורה לנו משהו אנחנו שואלים "למה?" למה זה קורה לנו? למה ה´ עושה לנו את זה? אבל לשאול "למה" זה בדרך כלל חסר תועלת. הרי לדעת את התשובה בוודאות לא נוכל- בעוונותינו אין לנו נביאים שיגידו לנו מה הקב"ה חושב.
השאלה הנכונה היא ["מה?"] מה אני יכול לעשות, מה אני צריך לשפר? איך בעקבות האירוע הזה אני יכול להתקדם? דווקא נקודות של מבחן הם זמנים מצויינים לבדיקה עצמית והזדמנויות לתיקון והתקדמות. הסתכלות כזו לא רק תאפשר לנו לעבור את המבחנים אלא גם תוציא אותנו מחוזקים יותר מכשנכנסנו אליה.
כאמור רעיונות אלו למי ששומע אותם בפעם הראשונה תוך כדי משבר יכולים להישמע זרים ומוזרים. אבל מי שחשב עליהם קודם והפנים אותם ימצא בהם חיזוק רב בהתמודדות שלו.
שלא נבוא לידי ניסיון ולא לידי ביזיון
אריאל
אם מאישזהי סיבה חסר לך משהו בתשובה או שתה רוצה להרחיב מעבר למה שכתבתי או שסתם בא לך לספר אם היא עזרה לך אתה יותר ממוזמן לפנות אלי במייל arielez1@gmil.com