התמודדות מחשבות לא ראויות

לשואלת היקרה, שלום רב!
השאלה שלך מקסימה, כי מסתתרת מאחוריה תביעה לשלימות פנימית בעבודת ה´, שלא מסתפקת במעשים טובים, אלא משתוקקת לנפש טהורה.
והיא כמובן מלמדת, עלייך.

את מבליעה בשאלתך הנחת יסוד נכונה, והיא שאפשר לשלוט על המחשבות. לעיתים נדמה, שאנחנו ´בני חורין´ רק ביחס למעשים ולפעולות הגוף, ואילו המחשבות והדמיונות מתעופפים להם מעצמם. התורה מלמדת אותנו, שיש בחירה גם על המחשבות, הדמיונות וההרהורים למיניהם. ודוקא בזה מתגלה מעלתו של האדם. כשהוא מצליח לסנן ולברור גם את החלק המופשט והרוחני שבתוכו, אז ניכר שיש לו אישיות באמת. זוהי שליטה עצמית. שליטה על עצמך, במלוא מובן המילה, זו החכמה הגדולה. לא שליטה על אחרים, שקלה בהרבה.

איך עושים את זה?
החשוב ביותר: לא לצאת למלחמת חורמה!

[א. בלי לחץ]
לפעמים יש מין אובססיה כזו, לחשוב על זה כל הזמן, ´להתבחבש´ בזה, אפילו בצורה כפייתית. אנחנו מחליטים שיש לנו בעיה, ובזה להנציח אותה. [אין לך שום בעיה, את נורמלית לחלוטין]. החולשות שקיימות בנו הם חלק מתכונות היסוד שלנו כבני אדם. זה משהו מובנה בתוכנו, התרוצצות המחשבות, ובדיוק בעיתוי הלא נכון. תשתדלי להיות רגועה ושלוה, אל תתני לעניין הזה להטריד את מנוחת הנפש שלך.

[ב. להתעלם]
אל תשקיעי בזה אנרגיות. יש קשיים כאלו, שכדי למצוא פתרון צריך לפתוח אותם ולערוך טיפול שורש. ויש כאלו, שדוקא כשמדחיקים ולא עושים מזה עניין, זו הדרך הטובה ביותר להתמודד. המקרה שלך לדעתי, הוא מסוג הבעיות, שדוקא כשלא חופרים בתוכן, ולא מתעסקים איתם יותר מידי, הן פשוט מתאדות מעצמם. תשומת הלב שאנחנו מקדישים לבעיה הזו, דוקא היא מגדילה את הנפח שלה ומחזקת אותה.

[ג. להרבות קדושה וטהרה]
תגדילי את זמני העיסוק הרוחני שלך, תעצימי את עבודת התפילה, איכות הלימוד, המודעות לתיקון המידות, הקפדה על דקדוקי הלכה. תשקיעי בהתקדמות ובבנייה אישית, תתרכזי בדברים הטובים שבך, בתחומים שבהם את מצליחה ופורחת, ואל תתני למחשבות האלה את הכח לקלקל ולהרוס לך את הביטחון והיציבות האישית.

וכשזה קורה, אל תכריזי מלחמה. אל תציגי את זה לעצמך כמאבק איתנים, כי זה בדיוק מה שהופך את הענין הזה לבעיה. פשוט תזרמי עם עצמך, עם העשייה של הרגע, בפשטות וטבעיות. בלי להסתבך.

אין ספק, שהבירור הפנימי הזה הוא עדין מאוד, כחוט השערה. ההרהורים הם ´ערטילאיים´, ´אוריריים´, כאלה שאי אפשר למשש אותם, ולהחזיק אותם. מצד אחד זה לא קל, ומצד שני זה מרומם. זה מעניק לך תחושה נעלה ואצילית, של עיצוב החלקים האיכותיים ביותר של האישיות. ואין דבר נפלא מזה בעולם.

כמה שזה נראה עכשיו מאיים, את פשוט תגלי ביום מן הימים שכבר כמה חודשים את לא סובלת מ´הבעיה´. היא פשוט נעלמה ככה, כאילו מעצמה, בלי ששמת לב. כמו בלון מנופח, שאין לו ממשות אמיתית. והדמיון הזה עצמו, הוא חלק מרכזי בהתמודדות.

שיהיה בהצלחה.
בהערכה רבה.
אבישי.
batelam@gmail.com