התמדה והשתפרות

[שלום לך יקרה!]

כ"כ משמח לראות כמה את מחפשת בכזאת בערה אמתית לשמר את הרצונות הגבוהים שלך, להתחזק, להתקדם ולעלות עוד ועוד.. !
תדעי שהעולם גדל בזכות אנשים כמוך!:)
אני בטוחה שמכוח כל הרצונות האלו, תגיעי בעז"ה אל מקומות גדולים של טוב!:)

באמת, יש משהו מאוד מיוחד בשו"תים ובשיחות מן הסוג הזה שגורם לנו להתרומם מעל לשיגרה הרגילה. משהו בתוכנו נדלק אז מבפנים, מתעורר.. ואנחנו מוצאים את עצמנו שואפים גבוה יותר, מתמלאים ברצונות חזקים ושאיפות!
כתבת יפה שברגעים כאלה עולה בך דחף לתקן ולהתחזק.. וזה סימן שבאמת משהו שם מצליח לגעת לך בלב ובנשמה... ואשרייך שאת זוכה להרגיש כך.!


ר´ נחמן כותב: ["נכון, אתם אנשים כשרים.. אך לא לזאת הייתה כוונתי,]
[רציתי שתהיו כחיות הנוהמות ביער לילות שלימים.."] (ליקוטי מוהר"ן א´, כא´)

זאת אומרת, משהו פנימי בעבודת ה´ ובחיי המעשה שלנו צריך לפעול מתוך רובד של התלהבות, חיות ובערה אמיתית!
כי באמת, להיות אנשים כשרים שהולכים על פי הספר, זה לא מספיק..
אנחנו נדרשים למשהו הרבה מעבר לזה! אנחנו מתבקשים לשים לב שהתנועתיות שלנו כאן בעולם לא תהיה חלילה רק מעשים הבאים מתוך התנהלות של הרגל או רוטינה קבועה..
אלא כמה שיותר מתוך השתוקקות לב אמיתית ובוערת!
וצריך וראוי להשתדל על זה מאוד, משום שיש לזה משקל רציני באיך שאנחנו חיים כאן בעולם.

[***]אבל יחד עם זאת, כשמביטים רגע אל החיים במבט כנה ואמיתי, מגלים כי המציאות שאנחנו נמצאים בתוכה מורכבת ולא פשוטה כלל.. אנחנו נעים בין רצוא ושוב.. עליות וירידות..
ישנם רגעים של התלהבות הלב ממש עד לב השמיים, זמנים של רוממות שאנחנו מרגישים בהם בוערים בניצוצות של כוח ומרץ קדוש..
וישנם לא מעט רגעים אחרים ש.. וואלה, השיגרה קשה..! וקשה מאוד לגייס את אותם הניצוצות ואותה התלהבות יפה שאת מתארת..
קיימים סביבנו כ"כ הרבה מסיחים שונים, טרדות היום יום מעסיקות אותנו, יצרים, חוסר כוח/ מצברוח או סתם יום רגיל בלי יותר מידי מוטיבציה..

לכן אולי חשוב להבין (בהבנה יותר מדוייקת) - התלהבות היא דבר טוב ואפילו רצוי, וברור לכולם שכשיש לנו את זה בידיים אנחנו רצים קדימה מהר יותר..אבל בתכלס- המבחן האמיתי שלנו הוא לא רק בגבהים אלא דווקא בשיגרה!
דווקא שם [הקב"ה מחפש לראות כמה אנחנו חיים אותו גם כשזה לא בא מתוך התלהבות הלב או אורות גבוהים]..אלא כשזה בא ממקום המחייב יותר עמל ויגיעה, השתדלות והתמדה על אף הכל..!

אם נחשוב על זה, התלהבות היא רגש. ורגש הוא דבר משתנה וחולף. גם אם ננסה לקבע אותו לעולמים זה לא ילך לנו..
וזה כ"כ אדיר שעבודת ה´ שלנו ניבנת על בסיס של תורה ומצוות שאינן משתנות אלא יציבות! וההתמדה כאן לא נתונה לפי סטטוס רגשי כזה או אחר.

אפשר לראות את זה גם בעיניין התפילה..
לכאורה היינו מצפים שתהיה התחשבות כלשהי דווקא בתפילה, שהיא במובן מסויים שיא בעבודת ה´, זמן של שיח עם הקב"ה, של קירבה, של רגש.. דווקא שם יכולנו לחשוב שמן הראוי הוא שכל העסק הזה יתנהל וינוע לפי רמת ההתלהבות שתהיה באדם וכו´.
אבל מה? מסתבר שלא..
חז"ל תיקנו – בוקר, צהריים וערב.. כל יום ובכל מצב רוח שהוא..
אדם נכנס בבוקר לאותו בית כנסת, אותו מושב קבוע, פותח את אותו סידור ומתפלל את אותו נוסח תפילה.. ולכאורה- כמה שזה שיגרתי!
והנה דווקא כאן.. אנחנו מצוויים להמשיך ולהפיק מעצמנו את כל מה שאנחנו מסוגלים לתת מהלב גם אם אין התעוררות ואורות!
וכמה שזה יקר בעיני הקב"ה לראות את אותה כוונה ועוד כוונה, השתדלות ועוד השתדלות.. כמה יקר הוא העמל והמעשים שבאים לא רק ברגעים של אורות...

יוצא מכך שאנחנו עומדים מול אתגר [תמידי]..

אמרת נכון שיש בשיגרה כל מיני יצרים תמידיים שנדמה והם יותר חזקים מאיתנו.. אבל האמת היא, שבעומק בעומק- מגלים שהלב שלנו והרצונות שבו, הם אלו החזקים יותר!

כמובן כל מה שכתבנו למעלה לא בא חלילה לקדש רק את העמל של השיגרה ובטח שלא לבטל את הרגעים המוארים! ישנו כוח מאוד מאוד חזק לאותם רגעי התלהבות ובערה שאת מתארת..

ולכן ברמה הפרקטית/ המעשית- הייתי ממליצה לתפוס אותם כהזדמנות!
ולהן כמה רעיונות:)

* נסי דרכם לבחון תובנות, לסמן מטרות ויעדים, לסמן את הרצונות שלך!
ברגעים כאלו, אחי שיחה או שן"ת וכדומה- נסי לחשוב ואפילו לכתוב לעצמך מהן הנקודות הכי משמעותיות שאת לוקחת איתך להמשך הדרך..? נסי לתרגם אותן למעשים בהם תוכלי בפועל להמשיך ליישם ולטפח את אותן נקודות.
חשבי עם עצמך על רעיונות (שיהיו בהתאם למה שהתעורר בך)דרכם תוכלילמשוך את אותה התלהבות אל חיי המעשה שלך.

ככה כשהדברים עוברים איזה סוג של עיבוד או עיכול מסוים, הם מצליחים להשתרש בנו חזק יותר ולקבל מקום ביטוי חי ותוסס יותר בחיים בפועל.

*(אני אישית הייתי כותבת לי פתקים עם משפטים חזקים שהייתי רוצה לזכור ושילוו אותי והייתי מכניסה אותם במקומות שיכולתי להיפגש ולהיזכר.. וזה היה מפיח בי חיים ומעורר בכל פעם מחדש, מזכיר לי שיש משהו לשאוף אליו.)

*ברגעים כאלו חשבי על איזו מצווה או מעשה טוב שאת רוצה לקבל על עצמך ולהשקיע בו יותר.

*ודבר נוסף- את יכולה להחליט שאת עושה באופן יזום קבוע (למשל פעם בשבוע, פעם ביום) משהו שאת יודעת שמרומם אותך. לימוד מסויים, שיעור, חברותא או אפילו לשמוע שיר או ניגון מסויים שעושה טוב לנשמה שלך.
וכמובן חשוב שזה יהיה בסדר גדול סביר כדי שיהיה אפשרי להתמיד בו.


אז אם נסכם- עלינו לטפח את הרצונות, להזכיר לעצמנו את חשיבותם של דברים, לנסות לעורר את הלב.. ויחד עם זאת להבין שיש ערך גדול להמשיך בדרך העולה גם כשאין את אותה תסיסה ובערה מורגשת..

ובסופו של דבר, כל אותן השתדלויות בדרך נאספות אל מאגר שלם של רצונות טובים שמקדמים, מצמיחים ומגדלים אותך להיות בכל פעם משמעותית ומתוקנת יותר!


[נשמה יקרה!]
[בהצלחה רבה בכל אשר תפעלי!]
[מאמינה בכוחותייך הטובים!:)]
[ואם תירצי לשאול יותר או לחדד.. את מוזמנת בשמחה לשלוח אלי למייל..]
Michal66n@gmail.com]]
[רק טוב,]
[מיכל יסכה.]